במקרים קלים, יש לתביעה ברירה נוכח לחץ הסנגור בין ביטול כתב האישום לבין אי הרשעת הנאשם.

 

 

יש סנגורים שלא לוחצים על התביעה לבטל את כתב האישום כאשר זו מסכימה כי התיק ייסגר באי הרשעה, כי לכאורה, אין הבדל רב. ברם, לעניות דעתי ההבדל הוא מהותי, ומן הראוי שכל סנגור ראוי לשמו יילחם על סגירת התיק כולו – במיוחד כאשר מדובר בעבריינים קטינים.

 

 

אי הרשעה גוררת רישום פלילי האומר שאדם הועמד לדין, הורשע, אך הרשעתו בוטלה. ברם, הרישום עצמו של אי ההרשעה נותר בעינו, והוא יילקח בחשבון במקרים הבאים בהם אותו נאשם יעמוד לדין אם עבר איזו עבירה.

 

 

עבריינים צעירים גם לא יגויסו לצבא במקרה ובו יש להם רישום כזה, אלא רק לאחר לחץ מצידם להתגייס, שלא תמיד עוזר.

 

 

כך, למרות שהנאשם יצא מבית המשפט ללא הרשעה – כתם בכל זאת נשאר לו, וזה כמובן בנוסף לעונש שיקבל. מכיוון, שאי הרשעה מלווה גם בענישה, שהינה לרוב פיקוח קצין מבחן ו/או שירות לתועלת הציבור, מה שמכונה של"ץ.

 

 

לעומת זאת, סגירת התיק מונעת כל רישום פלילי. שום כתם לא מוטל על הנאשם, וכמובן ששם עונש לא מוטל עליו.

 

 

במסגרת עבודתי נלחמתי במקרים רבים על סגירת תיקים, בעיקר של עבריינים צעירים. זה לא קל, אני כבר מודיע לכם, במיוחד למי שיש לו כבר הסתבכות קודמת, ולרוב יש צורך לא רק לשכנע את התביעה אלא גם לשכנע את קצינות המבחן, דבר שהן לא נוטות לעשות. ובכל זאת, לחץ חזק מחד, וחכם מאידך, מביא הרבה פעמים להישג שרוצים בו, והתיק עצמו נסגר.

 

 

לעבריין צעיר לפעמים הדבר מהווה נקודת מפנה של חייו. אם לא יורשע אך יישא עליו רישום פלילי של אי הרשעה, יש סיכוי רב יותר להסתבך שוב, מאשר אם הוא יודע שהתיק נגדו נסגר לגמרי. לפי הניסיון הרב שצברתי, אני בטוח שהסיכויים לשיקום של מי שהתיק נגדו נסגר ולאי חזרתו לפשע גבוהים יותר.