יהודית שמיר, עו"ד

 

מזה שנים רבות מקובל לערוך צוואות הדדיות בין בני זוג, לפיהן כל אחד מבני הזוג מצווה, באופן הדדי, את עזבונו לבן הזוג שיישאר אחריו בחיים, ורק לאחר מותו של בן הזוג, ירשו ילדיהם (או אחרים). במסגרת עריכת צוואה הדדית קובעים בני זוג הוראות הדדיות זהות באשר למה שייעשה ברכושם לאחר מותם.

 

צוואה הדדית נערכת על-ידי עורך-דין, במסמך אחד או בשני מסמכים נפרדים בו זמנית. בצוואות הדדיות ניתן אף לקבוע הוראות של יורש אחר יורש או יורש במקום יורש.

 

היתרון בעריכת צוואה הדדית, הוא, שבן הזוג שנותר בחיים מקבל את הזכות להשתמש בנכסי העיזבון כולו למשך כל ימי חייו. על-ידי כך, נמנע מאבק עתידי אפשרי בין בן הזוג הנותר בחיים לבין ילדי המנוח, אשר כיורשים חוקיים, בהיעדר צוואה, עלולים לדרוש את חלקם בעיזבון ולהביא למצב שההורה שנותר בחיים נאלץ להיכנס לחובות על מנת להפריש את חלקם של הילדים בעיזבון או במקרים רבים, אף נאלץ למכור את בית המגורים ולתת לילדים את חלקם, דבר אשר מביא למצב של הוצאת בן הזוג הנותר בחיים מן הבית.

 

עימות כזה עלול להיות ממשי וקשה כאשר מדובר בנישואין שניים, והיורשים החוקיים בנוסף לבן הזוג הנותר בחיים, הם ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים.

 

העברת כל הרכוש לבן הזוג שנותר בחיים, תוך קביעת תנאי, כי לאחר פטירתו יועבר הרכוש לילדים, מאפשרת לבן הזוג שנותר בחיים להמשיך לנהל את חייו ברמה כלכלית כפי שהיה מורגל לה, ללא עימותים מיותרים עם היורשים האחרים.

 

התיקון בחוק הירושה (תיקון 12 – אוגוסט 2005), הביא להסדרת נושא הצוואה ההדדית. התיקון מאפשר עריכת צוואה הדדית תוך שמירה על עקרון ההסתמכות של בני הזוג, האחד בצוואתו של האחר, כאשר בני הזוג סומכים זה על זה בבואם לנסח צוואות הדדיות.

 

עיקרון ההסתמכות בא לידי ביטוי בהגבלת החופש של המצווים לבטל את צוואתם או לשנותה, וזאת, על ידי איזון ראוי בין חופש הצוואה לבין אינטרס ההסתמכות בצוואה הדדית. היסוד להגבלת החופש לשנות או לבטל את הצוואה ההדדית, נובע מהאופי המעין חוזי (מעין עסקה) בצוואה הדדית, כי זו נערכת מתוך החלטה משותפת ותוך התחשבות באומד דעת הצדדים.

 

מכאן, שצוואה הדדית, להבדיל מצוואה רגילה, היא פעולה משפטית דו-צדדית, שילוב של צוואה ושל הסכם, שבו מוטלת על המצווים, מכוח החוק, הגבלה הדדית להימנע משינוי חד צדדי של הצוואה. הגבלה זו משקפת את הפן ההסכמי הגלום בצוואה.

 

יסוד ההסתמכות מחייב החלטה משותפת והסכמה של שני בני הזוג. בצוואה הדדית במסמך אחד, הידיעה והשיתוף קיימים מאליהם. הוא הדין בצוואה הדדית בשני מסמכים שהיא פרי החלטה משותפת על ההורשה ומובן שעל כל אחד מבני הזוג לדעת את תוכן צוואת השני, נוסף להבנת המשמעות והתוצאות של הצוואות ההדדיות. אין מניעה כי כל אחת מהצוואות ההדדיות תהיה שונה בנושאים כמו זכיית צד שלישי.

 

לפני השינוי בחוק הירושה, לא הייתה התייחסות בחוק לאפשרות של ביטול הצוואה ע"י אחד מבני הזוג. בתי המשפט התלבטו רבות בשאלה זו, שכן מצד אחד, קיים העיקרון של חופש הציווי דהיינו, מתן אפשרות לאדם לעשות ברכושו כטוב בעיניו, ומצד שני, בכל הקשור לתחום צוואות הדדיות, קיים עיקרון ההסתמכות של כל אחד מבני הזוג. סביר להניח שאיש מהם לא היה עורך את צוואתו אלמלא היה יודע שבן זוגו יערוך צוואה המכילה הוראות זהות.

 

תיקון 12 לחוק, מתיר ביטול חד צדדי של צוואה הדדית בחייהם של שני בני הזוג, בתנאי שהמבטל ימסור למצווה השני הודעה בכתב על ביטול הצוואה. הודעת הביטול, תוביל לבטלות אוטומטית של הצוואות ההדדיות שעשו שני המצווים, בלי ליתן למצווה השני האפשרות לבחור בין ביטול הצוואה לקיום צוואתו בעינה. עם זאת, כמובן, הביטול מחזיר את חופש הצוואה גם למצווה השני.

 

ביטול צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג, מותנה בכך שאם העיזבון טרם חולק, בן הזוג המבטל את הצוואה יסתלק מכל טובת הנאה שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית; ואם העיזבון כבר חולק, ישיב המבטל לעיזבון את הרכוש שירש או את שוויו.

 

הכוונה בסעיף היא להסתלקות כללית. ביטול הצוואה צריך שיהיה כרוך, בעת ובעונה אחת, בהסתלקות או בהשבה. חשוב לציין, כי הוראות אלה יחולו אם אין בצוואה ההדדית הוראה אחרת. ביטול חד צדדי של צוואה הדדית והתנאים לביטולה הם דיספוזיטיביים. אולם, "הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה" - (סעיף 8א(ב) (2) (ג) לחוק הירושה).

 

הפסיקה מלפני תיקון 12 הכירה בלגיטימיות של הצוואה ההדדית, למרות ההוראה המבטלת עסקאות בירושה עתידה, אולם נפסק, כי בדומה לדין צוואה רגילה, כל אחד מהמצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו. תיקון 12 מדגיש את העדפת חופש הצוואה על פני חופש החוזים.

 

בצוואות הדדיות שנערכו לפני תיקון החוק, לא הייתה הגבלה על חופש הצוואה של בן הזוג השני. המצב המשפטי נהפך לאחר תיקון החוק, כך שכיום, בני זוג המבקשים לשחרר זה את זה ממגבלותיו של תיקון 12 לחוק הירושה, עליהם לכתוב "הוראה אחרת" בצוואה ההדדית, המתנה על הוראות החוק.

 

התיקון לחוק לא רק הסדיר באופן חוקי את הנושא של צוואה הדדית, אלא גם הגביל את האפשרות לשנות צוואה הדדית באופן חד-צדדי, כפי שניתן היה לעשות עד לתיקון לחוק. פרט לביטול מוחלט של צוואה הדדית, אין לבן זוג אפשרות חוקית לעשות שינוי חד צדדי בצוואה ללא הסכמת בן הזוג השני,

 

ואין הוא רשאי למכור נכס מנכסיו, או ליתן אותו במתנה שלא על דעת בן הזוג השני. עם זאת, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג – סעיף 4, קיים משטר רכושי נפרד, וכל אחד מבני הזוג חופשי לפעול בנכסיו כראות עיניו. ייתכן, שאם הפר המצווה האחד את חובת נאמנותו לבן זוגו, וביצע בחיי השני העברה כלשהי של נכס מנכסי הצוואה ההדדית, שלא על דעת המצווה השני, יחול עקרון התחליף; דהיינו, במות הראשון, השני יזכה גם בנכסים מושא הצוואה ההדדית, שהשאיר הראשון, וגם בתחליפיהם ובגלגוליהם.

 

אין בתיקון 12 לחוק הירושה הוראה מהם העיזבונות הכפופים לצוואה ההדדית ולכן על המצווה לפרט בצוואה ההדדית תכולת העיזבון. בצוואה ההדדית ניתן לפרט העיזבונות, כגון, הנכסים המשותפים לבני הזוג או שיש לכל אחד מבני הזוג בנפרד בשעת עריכת הצוואה, הנכסים שנצברו על ידי שני בני הזוג או על ידי כל אחד מהם מאז הצוואה עד לפטירת אחד מהם, הנכסים שיירש המצווה שנותר בחיים מן המצווה שנפטר ראשון, הנכסים שיצבור המצווה שנותר בחיים לאחר פטירת המצווה הראשון.

 

בני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות לזכות "גורם שלישי", בין שהצד השלישי הוא יורש ראשון (לאחר פטירת המצווה האחד) או יורש שני (לאחר פטירת המצווה השני). לעניין צד שלישי כיורש ראשון על פי צוואה הדדית, ברור כי אין בן הזוג שנותר בחיים, המבטל את הצוואה ההדדית לאחר פטירת רעהו, תוך הסתלקות או השבה, יכול לגרום בכך לביטול הזכייה של צד שלישי שנכנסה אוטומטית לתוקף, עם פטירת בן הזוג האחד.

 

דהיינו, החוק מתיר למצווה השני לבטל את הצוואה ההדדית לאחר מות המצווה הראשון (תוך השבה או הסתלקות), גם אם הצוואה היא לטובת צד שלישי (לאחר פטירת המצווה השני).

 

בהיעדר הוראה מפורשת בצוואה, המצווה השני (היורש הראשון), זכאי לעשות בעיזבון שהותיר בן זוגו כבתוך שלו, לרבות הנאה מפירות עזבונו, ובמקרה הצורך לנגוס מן הקרן לצורכי מחייתו. לשם כך, הוא רשאי לעשות דיספוזיציה בנכסי עזבונו של המצווה הראשון, כולם או חלקם וכך שאין צריך לומר שהוא הדין בנכסיו העצמיים של בן הזוג שנותר בחיים.

 

מאידך גיסא, הצד השלישי יקבל את שיור הנכסים המקוריים שירש הראשון, לרבות תחליפיהם וגלגוליהם. החובה המוטלת על המצווה השני, להשאיר מנכסי הצוואה ההדדית לצד השלישי, היא בגדר "חובה מוסרית" ולא חובה משפטית.

 

צוואה הדדית היא מסמך חשוב ורגיש, לכן מן הראוי שיערך וינוסח על ידי עורך-דין בעל ניסיון, הן כדי שהיא תנוסח לפי הוראות החוק, והן כדי שהניסוח יהיה ברור וחד משמעי לגבי דרך העברת הנכסים לכל יורש ויורש. מעבר לעריכת הצוואה, חשוב כי הצוואה תופקד במשרד עו"ד או בידי הרשם לענייני ירושה, וזאת כדי שיהיה ניתן לאתרה בקלות לאחר פטירת המנוח.