האם בית המשפט יעתר לבדיקת אבהות כשקיים חשש ממזרות

במקרה בו ילד יהודי נולד לאם שהייתה נשואה במועד ההתעברות, וקיים חשש שהילד אינו בנו של האב הנשוי לאם , אלא בנו של אחר, מתעוררת אפשרות שהילד שנולד יחשב על פי ההלכה היהודית כממזר.

כידוע, ההלכה היהודית מחילה הגבלות חמורות ביותר על ממזרים, כגון, איסור חיתון עם בן או בת יהודים. האיסור על חיתון עם בן או בת יהודים עובר בהורשה ונמשך עד דור עשירי.

קביעת ממזרות לגבי קטין יכולה להיות בעלת השלכות פסיכולוגיות וחברתיות על הילד וצאצאיו. על כן, עריכת בדיקת אבהות, כאשר קיים חשש לקיומה של ממזרות, יכולה לפעול שלא לטובת הקטין ולגרום לו נזקים קשים.

מנגד, הימנעות מעריכת בדיקת אבהות, הינה בעלת השלכות קשות לא פחות מבחינת הקטין, שעשוי להיות בעל אינטרס לגלות את זהותו של אביו הביולוגי, מסיבות הנפשיות, חברתיות, בריאותיות, דתיות וכו'. זאת כאשר האב מתכחש לאבהותו של הילד.
כמו כן, יכולה להתעורר סוגיית תשלומם של דמי מזונות לקטין.

מתן אישור לביצוע בדיקת אבהות הינה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

בתי המשפט נוטים שלא לאשר בדיקת רקמות בקטין , אלא אם סבור בית המשפט שהבדיקה הינה לטובת הקטין. זאת כיוון שעל פי התפישה המקובלת בבתי המשפט, טובת הקטין היא אחד מביטויו של כבוד האדם, והחשש לממזרות יכול להצדיק הימנעות מגילוי האמת , שהינו ערך עליון שבתי המשפט שואפים להגשים .

לפיכך, ברוב המכריע של המקרים, כאשר התעורר חשש בדיקת אבהות תגלה ממזרות, נמנעו בתי המשפט מלאשר את קיומה של הבדיקה.

יחד עם זאת, במספר מצומצם מאוד של מקרים אישרו בתי המשפט עריכת בדיקת אבהות במקרים בהם התעורר חשש לממזרות, זאת בנימוק שבאותם מקרים טובת הקטין והתועלת בגילוי זהות אביו הביולוגי של הקטין גוברת על הסיכון, שהקטין יוכרז ממזר.

במקרים בהם האישה התעברה זמן קצר , טרם נישואי הצדדים, אין חשש לממזרות ולכן בית המשפט ייעתר לביצוע הבדיקה .

לסיכום , ניתן לומר, שנטייתו הבסיסית של בית המשפט תהא בדרך כלל לא לאשר בדיקת אבהות של קטין, כאשר קיים חשש לממזרות אם כי גישה זו אינה בהכרח נכונה בכל מקרה ומקרה. כל מקרה יבחן לגופו ויש על פי נסיבותיו המיוחדות, כאשר טובת הקטין היא אכן הבוחן להכרעה בכל מחלוקת שתתעורר בסוגיה זו.

מאמר זה הינו למידע ראשוני בלבד ואינו מיועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.