ביום 1/2/2009 נכנס לתוקפו תיקון לחוק הגנת השכר, אשר קובע הוראות חדשות ודרמטיות, בעיקר בשלושה נושאים: (1) החובה לספק לכל עובד תלוש שכר, אשר כולל את כל זכויותיו (מדובר ברשימה מפורטת מאד של נתונים, כפי שיפורט להלן); (2) החובה לתעד את ימי ושעות העבודה המדויקות של כל עובד, באופן שלראשונה, הנטל להוכיח את שעות העבודה יועבר אל המעביד; (3) דרכי ניכוי מהשכר והעברתו ליעדו, וכן החמרה משמעותית של הענישה על מעסיקים ועל מנהלים(!), אשר יפרו איזה מהוראות החוק.

 

 

תיעוד ופירוט של שעות העבודה

 

 

התיקון לחוק קובע הוראה דרמטית מאד, והיא החובה לערוך רישום מדויק, וכן לציין בתלוש השכר, את ימי העבודה ושעות העבודה, שבהם העובד עבד. זאת, באמצעים אשר יבטיחו את מהימנות הרישום (כלומר באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, או שהרישום ייחתם באופן יומי בידי העובד ויאושר על-ידי מנהלו).

 

 

עד היום, עובד אשר הגיש תביעה לגמול שעות נוספות, נאלץ לשאת בנטל ההוכחה לעצם קיומן של השעות הנוספות ולמועדים המדויקים, בהם ביצע אותן. ממועד כניסתה לתוקף של הוראת החוק החדשה – מעביד, אשר לא יערוך רישום כאמור ולא יציין בתלוש השכר את ימי ושעות עבודתו של העובד – ישא בנטל להוכיח שהעובד לא עבד בשעות הנוספות, הנטענות על-ידו. מעביד אשר לא יוכיח שהעובד לא ביצע את השעות הנוספות הנטענות, יהיה חייב לשלם לעובד עד 15 שעות נוספות בשבוע ועד 60 שעות נוספות בחודש.

 

 

לפיכך, מומלץ מאד להתקין שעון נוכחות ממוחשב, לחייב כל עובד להחתים כרטיס בכל כניסה אל מקום העבודה ויציאה ממנו, וכן לשמור תיעוד של כל נתוני שעות העבודה של כל עובד, למשך 7 שנים לפחות.

 

 

 

ניכויים מהשכר

 

 

גם לפני התיקון, החוק קבע רשימה של ניכויים מותרים וכללים נוקשים בדבר זכותו של מעביד לבצע ניכויים משכר. התיקון לחוק החמיר את חובות המעסיק, בעיקר לגבי העברת סכומי הניכוי ליעדם (כמו אל קופת גמל או אל רשויות המס).

 

 

ענישה

 

 

מעביד, אשר לא מסר לעובד, במועד, תלוש שכר מפורט, בהתאם להוראות החוק, או שלא העביר ליעדם, ובמועד, סכומים שניכה משכרו של עובד, או שהפר איזו מהוראותיו האחרות של החוק – צפוי לעונשים כבדי משקל, אשר מגיעים עד ל- 30 חודשי מאסר ולקנסות של עד כמליון ₪.

 

החוק מטיל אחריות פלילית גם על נושא משרה בתאגיד (כלומר על כל שותף, מנהל או בעל תפקיד אחר, האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה), אשר לא יוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.


כמו כן, בהליך אזרחי, בית הדין לעבודה מוסמך לקבוע פיצוי לעובד על כל הפרה כאמור, בכל סכום שימצא לנכון.

 

 

 

פנקס שכר ותלוש השכר

 

 

על פי התיקון לחוק, כל מעביד יהיה חייב לנהל פנקס שכר, כלומר רשימה מסודרת ומתועדת של תנאי שכרו של כל עובד, וכן, כאמור, לתת לכל עובד, עד לא יאוחר מה- 9 לחודש העוקב, תלוש שכר מפורט, אשר יכלול את כל אלה:

 

 

· שם העובד ומספר תעודת הזהות שלו.

 

 

· שם המעביד, מספר התאגיד וכתובתו המלאה.

 

 

· תאריך תחילת העסקתו של העובד.

 

 

· ותק מצטבר של העובד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, לפי הגבוה ביניהם.

 

 

· היקף המשרה / הבסיס שלפיו משולם השכר ובמקרה הרלבנטי – דירוג ודרגה.

 

· התקופה שבעדה משולם השכר.

 

 

· תעריף השכר, סכום השכר הרגיל, תשלומים אחרים, לרבות: גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית, דמי הבראה, דמי חופשה ודמי מחלה.

 

 

· סכום השכר הכולל (ברוטו ונטו).

 

 

· השכר והתשלומים האחרים החייבים במס הכנסה ובדמי ביטוח לאומי, והסכומים המצטברים שלהם בשנת המס.

 

 

· פירוט סכומי השכר ויתר הרכיבים, המובאים בחשבון לענין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות.

 

 

· מספר ימי העבודה ושעות העבודה שעבורם משולם השכר. (אם העובד נמנה על סוג העובדים אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם, כי לא ניתן לפקח על שעות עבודתם, – יש לציין זאת במפורש בתלוש).

 

 

· מספר ימי החופשה שניתנו לעובד בתקופת התשלום, ויתרת ימי החופשה.

 

 

· מספר ימי המחלה, שנוצלו בתקופת התשלום, ויתרת תקופת המחלה הצבורה.

 

 

· הניכויים – מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, ניכוי לקופת גמל (שם הקופה וסכום הניכוי) וכל ניכוי אחר, וכן סך כל הניכויים.

 

 

· כל תשלום שמועבר לכל קופה, קרן או גורם אחר, ואשר אינו מנוכה מהשכר.

 

 

· דרך תשלום השכר. אם השכר אינו משולם במישרין, יש לציין את הגורם שבאמצעותו משולם השכר. אם התשלום נעשה באמצעות חשבון בנק, לרבות חברת הדואר – מספר החשבון ופרטי הבנק.

 

 

· כמו כן, יש לציין בתלוש גם את סכומי שכר המינימום העדכניים, לחודש ולשעה (ללא קשר לגובה שכרו של העובד).


מה ביחס לכל אותם עובדים אשר בחוזי העבודה שלהם נקבע במפורש, כי מדובר בעובדים בתפקידי הנהלה או שעבודתם כרוכה במידה

מיוחדת של אמון, ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם?
 

 

חוק שעות עבודה ומנוחה הינו חוק קוגנטי, כלומר עובד אינו יכול לוותר על זכויות הקבועות בו. על כן אין משמעות רבה לכתוב בחוזה העבודה. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי הוא חל על כל העובדים למעט אלו המנויים בסעיף 30(א) לו.

 

אכן, אחד מן החריגים שקבועים בסעיף זה הינם עובדי הנהלה ועובדים הנדרשים למידה מיוחדת של אמון. יחד עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי יש לפרש חריגים אלו בצמצום. כך נפסק, כי "...מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, וכן מי שיש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה.".

 

בדומה נפסק כי "הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדו'".



מה בעניין עובדים כגון נהגים, אנשי מכירות, נציגי שירות, ואחרים, אשר פועלים "בשטח" ולא ניתן לפקח על שעות עבודתם?
 

 

סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי החוק לא יחול על מי שלא ניתן לפקח על עבודתו. יחד עם זאת גם חריג זה הולך ומצטמצם על פי פסיקת בתי הדין לעבודה. נפסק, כי עבודה מחוץ למפעל או למשרד אינה מונעת לכשעצמה פיקוח על שעות עבודה ומנוחה.

 

בנוסף מתרחבת ההכרה, בנסיבות מתאימות, באפשרות פיקוח על ידי הפעלת אמצעים טכנולוגיים – מכשירי אלחוט, טלפון נייד, טכוגרף, איתורן וכדומה.

 

 


עודכן ב: 24/07/2013