לאחרונה נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו תביעה לפיצויים בגין העסקה פוגענית. התביעה, אשר הוגשה על ידי גבר הסובל ממצב נפשי מורכב ומטופל בתרופות פסיכיאטריות כנגד שתי החברות שהעסיקו אותו, נדונה על ידי השופטת יפית מזרחי-לוי, נציגת ציבור העובדים שושנה סוזן סמק, ונציג ציבור המעסיקים בנימין חממי.


התובע אשר הועסק כנהג במשך כשלוש שנים עד שפוטר, טען כי מנהליו ידעו על מצבו הנפשי, אך במקום לשמור על כבודו ופרטיותו סיפרו על מצבו לשאר העובדים, ואף תועדו בסרטון שהופץ בקבוצת הוואטסאפ של העובדים לועגים לבריאותו הנפשית ומשפילים אותו. העובד הוסיף כי המנהלים לא עשו דבר כדי להפסיק את ההתנכלויות מצד שאר העובדים.


מנגד, שתי המעסיקות טענו כי המנהלים לא ידעו ולא שותפו בנוגע למצבו הנפשי של העובד, וכי לאורך כל תקופת עבודתו הוא מעולם לא התלונן שמתנכלים או לועגים לו. רק אחרי שהגיש את התביעה נערך בירור עם העובדים, אשר ממנו עלה כי העובד עצמו שיתף את חבריו לעבודה במצבו הבריאותי. מלבד זאת טענו המעסיקות כי הוא היה ידוע כעובד אשר מתנהל באופן פרוע ומתלהם במהלך יום העבודה.


המעסיקות הפרו את חובתן להגן על שמו הטוב של העובד במקום העבודה


במהלך חקירתם בבית הדין לעבודה, הודו הבעלים והמנהלים כי ידעו על מצבו הנפשי של העובד והיו מעורבים בצילום הסרטון שלעג לו. השופטת הבהירה כי די בכך כדי לקבוע שאכן מדובר בהעסקה פוגענית, בפרסום לשון הרע כנגד העובד, בהפרת חוזה העבודה וכן בהפרת חובת תום הלב.


התביעה התקבלה, ושתי החברות חויבו בפיצויים של 40 אלף שקלים עקב הפרת חובתן כמעסיקות. נוסף על כך הן ישלמו לו 2,000 שקלים בגין אי מתן הודעה לעובד, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 11,000 שקלים.


ביזוי עובד על בסיס מצבו הנפשי מהווה לשון הרע והפרת חוזה העבודה


כאמור, המעסיקות הכחישו כי מישהו מבין הבעלים או המנהלים ידעו על מצבו הנפשי של העובד, אך למרות הטענות הללו, עצם העובדה שהמנהלים השתתפו בסרטון שלעג לו בבירור ואף הופץ בקבוצת הוואטסאפ של מקום העבודה, הספיקה כדי לקבוע שהן אחראיות לפגיעה בו.


השופטת יפית מזרחי-לוי שוכנעה כי מדובר בלשון הרע, וזאת מכיוון שאחד המנהלים התייחס באותו סרטון לכדורים שהעובד נוטל, וציין את שמו באופן מפורש. אמירה זו שנאמרה במקום העבודה אל מול עובדים אחרים, ביזתה והשפילה את התובע.


מעבר לכך, בבסיסו של חוזה העבודה אמורים להתקיים יחסי אמון בין העובד ומעסיקיו, ולכן, לטעמה של השופטת, המעסיקות במקרה זה הפרו את החוזה בכך שיצרו סביבת עבודה פוגענית במקום לספק לעובד סביבה השומרת על כבודו.


מנהליו של העובד ידעו כי העובדים צוחקים על התובע - ובמקום למנוע מהם להמשיך, הם שיתפו פעולה עם הלעג כלפיו


השופטת קיבלה את טענותיו של העובד כי מנהליו לקחו חלק פעיל בביזויו במקום לעצור את יתר העובדים מללעוג לו. גם עדותו כי פנה למנהלו בבקשות חוזרות ונשנות לטפל בבעיה אך ללא הועיל - התקבלה על ידי השופטת. לאור זאת מצאה לנכון לחייב את המעסיקות בפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב.


האם העובד פוטר בניגוד לחוק ללא הליך שימוע?


טענה נוספת שהעלה העובד הייתה כי הודיעו לו לפתע על פיטוריו, מבלי לערוך לו הליך שימוע כפי שמחייב החוק. המעסיקות טענו מנגד כי לא נפל רבב בהליך הפיטורין. השופטת דחתה טענה זו, משום שהתובע לא הציג ראיות שמוכיחות את טענתו.


מעבר לכך, המעסיקות טענו כי הסיבה לפיטורי העובד הייתה טכנית - עקב ביטול תפקידו. טענה זו נתמכה בראיות ועדויות.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בסופו של דבר נקבע כי שתי החברות המעסיקות ישלמו לעובד פיצוי של 40 אלף שקלים עקב הפרת חובתן להגן על כבודו ויצירת סביבת עבודה פוגענית. כמו כן ישלמו החברות סכום של 2,000 שקלים עבור אי מתן הודעה לעובד כפי שמחייב החוק, ו-90 שקלים נוספים עבור הפרשי הפקדות לפנסיה. נוסף על כך חויבו המעסיקות בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסך של 11,000 שקלים.

 

סע"ש 9951-06-20