התיישנות עבירה מינהלית וקנס מינהלי

אנו שמחים לבשר לכם שהמאמר פרי עיטנו שכותרתו “התיישנות עבירה מינהלית וקנס מינהלי“, פורסם בירחון “הסניגור“, חוברת 148 (יולי 2009).

להלן תקציר:

התיישנות עבירה מינהלית וקנס מינהלי | אופיר סטרשנוב ודב גלעד כהן


חוק העבירות המינהליות, התשמ”ו-1985 (”חוק העבירות המינהליות“) מסמיך את שר המשפטים לקבוע כי בעבירות פליליות מסוימות ניתן יהיה להטיל “קנס בדרך מינהלית“. השר עשה שימוש נרחב, באופן יחסי, בסמכות זו וקבע שורת עבירות שבשלהן ניתן יהיה להטיל קנס באופן האמור, חלף הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי – על כל המשתמע מכך. להמחשה: בסעיף 23 לחוק האמור נקבע “שילם אדם קנס מינהלי שהוטל עליו – כופרה העבירה“, ולמעשה נסגר הגולל על הליכי האכיפה הפלילית המתחייבים מן המעשה המיוחס לחייב.

אנו סבורים כי יש מקום לטענה לפיה עבירה מינהלית שעונשה קנס מינהלי קצוב דינה כעבירת קנס מסוג ברירת משפט וככזו – חלות עליה הוראות סעיף 225א(א) לחסד”פ. לשיטתנו, קביעתו של שר המשפטים כי עבירה מסוימת היא עבירה מינהלית שיש בצדה קנס קצוב, טומנת בחובה, מבחינה מהותית, גם קביעה לפי סעיפים 221 ו-228 לחסד”פ, כלומר – קביעה כי העבירה היא עבירת קנס מסוג ברירת משפט.

משמעות הדברים: חלפה שנה מיום ביצוע העבירה ולא נשלחה בגינה הודעת תשלום קנס או הוגש בשלה כתב אישום – דין העבירה להתיישן; כך בעבירות חניה, כך בעבירות תעבורה שלא גרמו למוות או חבלה, כך בעבירות על חוקי הניקיון ואיכות הסביבה למיניהם ושורת חיקוקים נוספים.