האם זכאי עיתון לפרסם תמונת נערה על שער העיתון ללא הסכמתה? / עו"ד אילן ציאון

תקציר: צלם ירחון הטבע "טבע הדברים" נכח במיסה שנערכה לכבוד האפיפיור, בעת ביקורו בישראל בשנת 2000. על במה אשר נבנתה במקום היו אמורים להתקיים מופעים אתניים שונים. בשל גשם לא התקיימו המופעים. הצלם הבחין בנערה נאה לבושה בבגדים אתניים, אשר שהתה בשטח ההמתנה למופעים. הצלם צילם את הנערה ותמונתה פורסמה על שער גיליון אפריל 2000 של הירחון "טבע הדברים". בעקבות זאת הגישה הנערה, באמצעות הוריה, תביעה כנגד הירחון לפיצויים בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיותה. בית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה וחייב את הירחון לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ והוצאות משפט. הירחון, אשר יוצג על ידי עו"ד אילן ציאון הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי בהרכב השופטים עמית, סוקול ווילנר קיבלו את טענותיו של עו"ד ציאון בערעור, קבעו כי לירחון היה מותר לצלם את הנערה בנסיבות הענין ולפרסם את תמונתה וכי הדבר כלל אינו מהווה פגיעה בפרטיותה וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה.

בתי המשפט
בית משפט מחוזי חיפה עא 003085/04

בפני הרכב כב' השופטים: י. עמית [אב"ד]
ר. סוקול
י. וילנר תאריך: 25/04/2006

בעניין: טבע הדברים החב' לחקר האדם והסובב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ציאון אילן המערערת
נ ג ד
אנגלה חמאנה
ע"י ב"כ עו"ד אביב רון המשיבה

נוכחים: בשם המערערת - עו"ד אילן ציאון
בשם המשיבה - עו"ד רון אביב


פרוטוקול
עו"ד אביב:
אני מבקש להציג את גיליון טבע הדברים.
אין מחלוקת שאם מופיעה בעיתון תמונה של ראש הממשלה וכתוב מתחת "ראש הממשלה נפגש עם שר החוץ", זו ידיעה עיתונאית המלווה בתמונה לגיטימית. מאידך, אם לוקחים תמונה של ראש הממשלה ושמים אותה על פרסומת של אבקת כביסה "אריאל", זה כבר משהו אחר.
אני לא חולק על זכותו של אלכס ליבק ללכת במצעד הגאווה בת"א ולצלם שני אנשים ולשים אותם בעמוד הפנימי של הארץ. אבל כשכתוב מתחת "ת"א 2006", אנחנו מבינים מה ההקשר. התמונה הזאת לא צולמה בהופעה פומבית, בניגוד למה שניסו לטעון. לא מדובר במיסה בכורזים. כשביקר האפיפיור בארץ, הייתה אמורה להתקיים עם המיסה חגיגה שלמה; קבוצה של תלמידות מבית הספר של הנזירות, שבהן המשיבה, שהיו אמורות לרקוד. אם הריקוד הזה היה מתקיים והייתה מתפרסמת תמונה, לא הייתי מתנגד. אבל הנערות האלה לא היו בקהל. הנערות היו בתוך אזור סגור, מלוות במורה שלהן, והצילום צולם מרחוק.
לשאלת בית המשפט, אני מפנה אתכם לעיתון נשוא התביעה ומבקש לומר שהנערה נגזרה מתוך הקונטקסט, הרקע הושחר. הנערה הושמה על הכריכה הזו בתור פרסומת לעיתון, ובזה היא הפכה מכתבה בתוך העיתון למה שיש בכריכה האחורית – פרסומת. אין הקשר על הכריכה. בדרך כלל על כריכה יש הסבר. בחוץ כתוב "מבצע חילוץ בפיליפינים".
אני יכול לומר שאם את הבת שלי היו שמים בעיתון, כנראה הייתי קונה 100 גיליונות, אבל אני תרבות אחרת, והבת שלי לא לומדת בבית ספר לנזירות.
לשאלת בית המשפט, ההופעה הייתה אמורה להיות מחול דתי בפני האפיפיור, ולא הופעה במתנ"ס. להבנתי, ההקשר שונה לחלוטין. אם היו מצלמים אותה לטלוויזיה, ההקשר הוא אחר. זו לא כתבה שמעיינים בה, אלא רואים כריכה, והיא מוצגת בכל דוכן עיתונים ובסופרמרקט. אני הייתי חושב אחרת, אבל המשפחה הזו באה מתרבות אחרת. המשיבה לא הופיעה בשום מקום אחר, אלא בהקשר הזה.

עו"ד ציאון:
בהקשר של הדתיות, בכתב התביעה כתבו שהיא נערה דתייה מאוד, אבל לפרוטוקול הדיון אמר אביה שהם בכלל לא דתיים.

עו"ד אביב:
נניח שהיה מותר לצלם ילדה בבני ברק, ולמרות שלשיטתנו הוא לקח עדשה מקרבת ונכנס לתוך אזור פרטי וצילם. אבל הלך העיתון ולקח את התמונה הזו, שנניח שהיה מותר לצלמה, ולא שם אותה בתוך הכתבה או עם כותרת משנה, אלא הוא שם את התמונה לחלוטין מחוץ להקשרהּ. אני יכול להביא מגזין של כל עיתון סוף שבוע, ויהיה כתוב בו מה בתמונה. אני טוען שהוצאת התמונה מהקשרה ושימתה על גבי הכריכה הפכה אותה, עיקרה את היסוד העיתונאי שבה, והפכה אותה לצילום פרסומת על אריזה של מוצר. על כל תמונה מהמיסה כתוב מה היא, חוץ מהתמונה נשוא הערעור.
בית משפט קמא היה צריך לבסס את פסק דינו על אדנים אחרים, ואני חושב שהיה מקום לפסוק פיצוי על הנסיבות הספציפיות המיוחדות האלה, בלי לכרות את הענף שהעיתון הזה ואחרים יושבים עליו. אני מעריך את העיתון. המשפחה כאן נפגעה, הילדה סבלה לעג, ואני סבור שבנסיבות העניין גם אם נכון שיהיה פסק דין שקובע שברמה העקרונית עיתון רשאי לפרסם תמונה שצולמה בפומבי, עיתון צריך להקפיד שתמונה באמת תשקף או לפחות תבהיר מה מצולם, ודברים לא יוצאו מהקשרם. אני חושב שאפשר להותיר איזשהו סכום בידי הילדה, על הסאגה שעברה עליה.

עו"ד ציאון:
פסק הדין הזה הוא פסק דין סופר-עקרוני לכל תעשיית התקשורת בישראל. עוד חודשיים יש מונדיאל, ומופיעים אינסוף ילדים על הבמה או בקהל. אני צריך פסק דין כי הדבר הזה קורה לנו כל הזמן; כל הזמן יש את הבעיה של צילום אמנותי, חדשותי של ילדים. לכן פסק הדין שמבטל, שקובע שהדברים האלה מותרים, הוא חשוב לנו. אין להם שום זכות לקבל פיצוי. מעבר לזה, אנחנו צריכים לקבל פיצוי על ההופעה בשתי הערכאות. שלושת השופטים סברו שצריך לבטל את פסק הדין, כי אמרו שהוא לא יכול לעמוד על סמך נימוקיו. שופטת אחת אמרה שצריך לבטלו לגמרי, ושני שופטים אמרו שנגרמה עגמת נפש מסוימת. אני באתי ואמרתי – איך אפשר לא לדבר על עגמת נפש. מעולם לא ראינו את זיו פניה של המשיבה, ורק שמענו את אביה. היא לא הופיעה פעם אחת.

עו"ד אביב:
היה הסדר דיונים בתיק, והנערה יודעת בדיוק את מה שהיא יודעת ולא יותר מזה, היא לא יודעת את נסיבות הצילום. ניתן תצהיר של המורה שליוותה את התלמידה.

עו"ד ציאון:
בית המשפט נתן בערכאה הקודמת פסק דין בלי שהגשתי סיכומים, לפני תום המועד.

עו"ד אביב:
אם העירבון שהופקד יעבור אלינו ולפחות יכסה את ההוצאות שהיו, כי באמת לא היה כאן רצון להרוויח משהו, אלא להגן על הכבוד.

עו"ד ציאון:
אני מבקש פסק דין לגופו של עניין, כדי שיהיה ברור שמותר לצלם בסיטואציה הזו. אם יהיה פסק דין, אני מוכן לוותר על ההוצאות, אבל איני מוכן לשלם פיצוי.

עו"ד אביב:
אני סבור שברמה העקרונית מותר לצלם ולפרסם. בנסיבות החריגות של המקרה הזה הצילום לא בדיוק היה במקום פומבי, והפרסום לא היה בדיוק בהקשר עיתונאי. העיתון חרג מכללי המשחק המותרים ועשה בצילום הזה שימוש למטרות שאינן עיתונאיות לשמן. בנסיבות האלה, גם אם ברמה העקרונית צריך להירשם שפרסום וצילום בהקשר עיתונאי הוא מותר, הרי שעל החריגות הספציפיות האלה אני סבור שהעיתון צריך לפצות באיזשהו סכום את המשיבה.
בית המשפט דלמטה קבע שאסור, וחברי על זה ערער, ובית המשפט הביע דעתו שאכן בית המשפט דלמטה טעה בעניין הזה. בעניין הזה אני מסכים שהערעור יתקבל.
אני מסכים להצעת בית המשפט לפיה יבוטל פסק הדין, ויתקבל הערעור ללא צו להוצאות.



עו"ד ציאון:
אני לא מסכים להחזרת הפיקדון. אבקש שפסק הדין יאמר משהו בנושא פסק הדין דלמטה.

פסק דין

נוכח הסכמת הצדדים, שקיבלו את המלצת בית המשפט, אנו מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, ומקבלים את הערעור ללא צו להוצאות. הפיקדון יוחזר.

בשולי הדברים ולנוכח חשיבות הסוגיה, בית המשפט מביע עמדתו כי צילום עיתונאי ברשות הרבים, במיוחד בהקשר אמנותי-אנתרופולוגי, הוא צילום ופרסום מותר, בכפוף לכל סייג על-פי כל דין.

בית המשפט מביע עמדתו כי בנסיבות המקרה דכאן בוודאי שלא היה מקום להטיל אחריות על "טבע הדברים".

ניתן היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006) במעמד הצדדים.


5129371

הרכב 54678313-3085/04
54678313
י. עמית, שופט
[אב"ד] ר. סוקול, שופט י. וילנר, שופטת

ליאת חדד
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה