לשון הרע נגד בעל דוכן: מהם הפיצויים לבעל עסק בקניון אשר כונה נוכל ורמאי?

בשנת 2017 פורסמו שני פוסטים בעמוד הפייסבוק הרשמי של קניון באשקלון, ובהם נכתב כי בעל אחד הדוכנים בקניון הוא רמאי ונוכל, תוך פנייה ישירה אל מנכ"ל הקניון להתערב ולא לאפשר לו להמשיך להפעיל את עסקו. שני הפוסטים נכתבו על ידי אישה אשר רכשה מוצר מאותו דוכן, לא הייתה מרוצה מהשירות שקיבלה ואף הגישה תביעה כנגד בעל העסק - אשר הסתיימה בהסדר פשרה בין הצדדים.

לאחרונה דן בית משפט השלום באשקלון בתביעה שהגיש בעל הדוכן כנגד אותה לקוחה, ובמסגרתה דרש ממנה פיצויים בגין לשון הרע. לטענתו, לפני שהגיש את התביעה פנה אליה וביקש להסיר את הפרסומים, אך היא סירבה, ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לתבוע אותה כדי לשמור על שמו הטוב, לאחר שדבריה גרמו לו לנזק רב, להשפלה ולאובדן פרנסה.

הנתבעת טענה להגנתה כי פרסמה את הפוסטים בתגובה לעוולה שנגרמה לה, לצורך הזהרת הציבור ולא במטרה להשפיל את בעל הדוכן. מכל מקום טענה הלקוחה כי מדובר בביקורת לגיטימית ולא בלשון הרע.

על פי פסיקת השופטת, השימוש במילים "נוכל" ו"רמאי" מהווים לשון הרע. עם זאת, השופטת מצאה שהחוויה האישית של הלקוחה אכן הייתה שלילית בצדק, מאחר שזכויותיה הצרכניות זכו להתעלמות מצדו של התובע.

השופטת אף סקרה את עדויותיהן של כמה לקוחות נוספים שהתאכזבו מהשירות שסיפק בעל הדוכן, אשר העידו מטעם הנתבעת, אך לא השתכנעה כי מדובר בהוכחה לכך שהתובע אכן מרמה את לקוחותיו. לבסוף, התביעה התקבלה ובעל הדוכן יזכה לפיצויים בסכום של 20 אלף שקלים, וכן לתשלום עבור הוצאות המשפט בסך של 6,000 שקלים.

מה ההבדל בין ביקורת שלילית בעקבות חוויה צרכנית לא טובה ובין פרסום לשון הרע?

לטענת התובע, אשר מפעיל עסק למתנות בעיצוב אישי, כשנה לפני פרסום הפוסטים המכפישים רכשה ממנו הלקוחה מוצר מסוים, ולאחר שלפי דעתה הוא לא הגיע במועד והתובע סירב להשיב לה את כספה, היא הגישה נגדו תביעה קטנה ובסופו של ההליך הסכימו הצדדים במסגרת הסדר פשרה כי הוא ישלם לה 1,200 שקלים.

בעל הדוכן המשיך וטען כי האישה פרסמה את הפוסטים המדוברים כשנה לאחר מכן וסירבה להסיר אותם, ובכך פגעה במוניטין שלו, בשמו הטוב ובפרנסתו וגרמה לו נזק רב.

הנתבעת טענה מנגד כי מדובר באדם במתנהג באופן דומה כלפי לקוחות רבים, ולכן הרגישה צורך להזהיר את הציבור מפניו. עוד טענה כי עומדות לה ההגנות שבחוק איסור לשון הרע, מאחר שמדובר ב"אמת דיברתי" והדברים פורסמו בתום לב ולא במטרה להשפילו או לבזותו. היא זימנה לעדות ארבעה לקוחות אחרים של בעל הדוכן שחוו אף הם עוגמת נפש לאחר שרכשו ממנו מוצרים.

בית המשפט: לא ניתן לטעון לנוכלות ומרמה ללא הוכחות, גם אם החוויה הצרכנית הייתה שלילית באופן מוצדק

שני הפוסטים המדוברים פורסמו בעמוד הפייסבוק של הקניון, אשר אליו נחשפים אנשים רבים. במקרה זה, השופטת הבהירה כי הצגת התובע כנוכל ורמאי מהווה לשון הרע לפי הגדרות החוק. זאת מכיוון שמילים אלו עלולות להשפיל את בעל הדוכן ולפגוע בעסקו.

השופטת המשיכה וציינה כי אמנם הפוסטים מנוסחים באופן מסוים כהבעת דעה אישית של הלקוחה, אשר טענה כי רומתה על ידי התובע, אך הם לא מתמקדים בחוויה אישית אלא מייחסים לבעל הדוכן התנהגות נכלולית כלפי לקוחותיו.

בכל הנוגע לחווייתה האישית של הלקוחה, השופטת התרשמה כי תחושתה שרומתה על ידי התובע היא הגיונית ואף סבירה, על פי תיאור המקרה. זאת מאחר שהתובע לא הסכים להשיב לה את כספה מבלי לספק לה הסברים, ואף הציג בבית המשפט לתביעות קטנות זיכוי שכלל לא ניתן לה בפועל.

עם זאת, השופטת חידדה כי התביעה הקטנה הסתיימה לבסוף בפשרה, מבלי שבית המשפט הכריע אם אכן הנתבעת רומתה. אפשר להבין את אכזבתה של הלקוחה מדרך ההתנהלות שלא הייתה לשביעות רצונה, אך בסופו של דבר מדובר במחלוקת צרכנית שגרתית שאינה מעידה על נוכלות או מרמה מצדו של התובע.

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

אי לכך, התביעה התקבלה והלקוחה חויבה בתשלום פיצויים של 20 אלף שקלים, וכן בתשלום הוצאות המשפט בסכום של 6,000 שקלים. כמו כן הורתה השופטת ללקוחה למחוק את שני הפוסטים בתוך 30 יום.

ת"א 57339-01-19