סיפורנו מתחיל כאשר אשה הרה, אושפזה בשלב מתקדם של ההריון בבית החולים רמב"ם בחיפה. במהלך האשפוז אובחנה כלוקה במחלת הכולטיזיס (הפרעה בהפרשות נוזלי המרה מהכבד) ועקב כך קיבלה טיפול תרופתי. בבית החולים הוחלט כי במקביל לטיפול הרפואי יבוצע ניטור עוברי שלוש פעמים ביום, על מנת לבדוק איך הטיפול משפיע על התינוק שבדרך.

 

יש לכם שאלה?
פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות רפואית באבחון

 

יום לפני שיחרורה מבית החולים הראה הניטור כי ישנה האטה ממושכת בדופק העובר למשך ארבע דקות שלמות אולם על סרט הניטור נכתב כי מדובר בתקלה והצוות לא ערער על קביעה זאת.


יום לאחר שחרורה מבית החולים, הובהלה האישה בשנית לבית החולים וטענה כי היא אינה מרגישה את תנועות העובר. בבדיקה שנערכה נמצא העובר כשהוא ללא דופק וללא רוח חיים. האישה ילדה את העובר המת בלידה מלאכותית, במהלך השבוע 31 להריונה. עקב מותו הטרגי של העובר, החליטו בני הזוג להגיש תביעה לבית המשפט בגין רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה. סכום התביעה הינו 1.5 מיליון ש"ח


טענות הצדדים


בכתב התביעה נטען ע"י בני הזוג כי בכמה וכמה מהניטורים שערכו במהלך האישפוז נראו האטות בדופק העובר, דרך אשר הצריך מעקב הדוק יותר מטעם הרופאים. למרות הסיכון חיי העובר, האשה שוחררה מבית החולים. עוד נטען כי הרופאים בבית החולים לא עדכנו את התובעת במלוא המידע המצוי בידם על מצבו של העובר, ובכך נמנע ממנה לבחור את הטיפול הטוב ביותר עבורו. בכך גרם לה בית החולים למפח נפש רב שהסתיים במות העובר. לטובת התובעים העיד מומחה בגניקולוגיה אשר העיד כי הטיפול בעובר היה בלתי סביר, ולמעשה גרם למותו.


בית החולים טען מנגד כי הרופאים אימצו את הסטנדרט המחמיר ביותר בטיפול בתובעת, וכי ניטור העובר 3 פעמים ביום הוא די והותר. עוד נטען כי מעקב של פעם בשבוע לאחר השחרור הינו סביר בהחלט. בית החולים טען כי יש לבחון את העניין לפי הגישה המקובלת בבתי החולים בישראל ולא על פי הסטנדרטים המחמירים שאימץ בית החולים. לטענת בית החולים, אין מקום לפיצוי התובעת. בית החולים צירף לכתב ההגנה מומחה מטעמו אשר קבע כי הטיפול בתובעת היה בגבולות הסביר.


השופטת פסקה לטובת התובעים


השופטת שדנה בתיק, בבית המשפט השלום בחיפה, קיבלה את התביעה. השופטת קבעה כי הצוות הרפואי יכל לצפות את הנזק שעלול היה להיגרם לעובר עקב הטיפול והשחרור הצפוי. בעיקר כי כבר ידוע שנים רבות שתסמונת זו עלולה לשים עוברים בסכנת חיים.


לעצם התקלה הטכנית במכשיר הניטור קבעה השופטת כי היה מקום לבצע בדיקת אולטרא סאונד אשר תשלול או תאשר את ממצאי הבדיקה, ולא להסתפק בטענה של "תקלה טכנית" אך דבר זה לא נעשה ובכך בית החולים התרשל.


בסיכומו של עניין קבעה השופטת כי בית החולים ישלם פיצוי על סך 900,000 ₪ לתובעים, וכן יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך הדין, על סך 216,000 ש"ח