בית משפט השלום באילת גזר בשבוע שעבר (יום ב') מאסר על תנאי על אדם שהתעקש לא להישמע להוראות השוטרים ולא להתפנות לפי בקשתם מאזור בו התגלה חפץ חשוד. הנאשם בתגובה טען כי השוטרים הם אלה שתקפו אותו באלימות וכי נעשה לו עוול. 


בחודש מאי 2010, בשעות הערב, דווח על חפץ חשוד למשטרה, ולמקום הגיעו כוחות ביטחון אשר דרשו מהנוכחים לפנות את האזור. כולם מלבד הנאשם התרחקו לפי הוראת השוטרים, כאשר הוא נותר ישוב לבדו על ספסל בסמוך לחפץ החשוד.


השוטרים ניסו בתחילה לדבר על לבו, ולהזהירו מפני הסכנה, אולם כאשר הבינו כי הנאשם אינו מתכוון לזוז מהמקום, אזקו אותו באזיקים וניסו לפנותו בכוח, מהר ככל האפשר שמא ייגרם נזק חמור לו ולכל הסובבים.


אולם גם אז התנגד הנאשם בכל כוחו, קילל את השוטרים, ואף תקף אחד מהם כאשר הוא אוחז בידו ומנסה לעקם אותה. כמו כן, הוא איים על השוטר כי ידאג לכך שהוא ישלם על מעשיו כל ימי חייו. בשלב מסוים הוא אף החל להניף מקל מברזל, כשהוא צועק בקולי קולות "אנחנו נתפוצץ יחד ונגיע לגן עדן" ואמירות דומות נוספות.


הנאשם נעצר לבסוף, והחפץ החשוד פוצץ בבטחה על ידי יחידת החבלנים. לאחר מעצרו הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות כגון העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, תקיפה ואיומים.


המאשימה בתיק ציינה במהלך הדיון המשפטי את חומרת העבירות, בעיקר לאור נסיבות האירוע. לטענתה, במעשיו סיכן הנאשם הן את עצמו והן את השוטרים שנאלצו תחילה לפנותו מהמקום, טרם הטיפול בחפץ החשוד. לפיה, האירוע היה יכול להסתיים באסון, לו היה החפץ מתגלה כפצצה, ומתפוצץ בעוד השוטרים מנסים לפנות את הנאשם מהאזור.


כמו כן, הדגישה המאשימה את עברו של הנאשם אשר הורשע חודשים ספורים טרם האירוע בהתנהגות פסולה במקום ציבורי, ובהחזקת נשק על ידי שיכור.

 

הנאשם מצטט מהכתובים כמחאה ומאשים את השוטרים באלימות כלפיו 


מנגד, טען בא כוחו כי אין מקום לטעון לעונשו של הנאשם, שכן למיטב הבנתו נעשה לו עיוות צדק ועוול זועק. הנאשם מצדו ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לפנות אל בית המשפט וציטט מהכתובים כמחאה על הרשעתו בעבירות. לטענתו, הוא הקורבן בכל הסיפור, המאשימה ועדיה משקרים במצח נחושה, וכתוצאה מכך הוא איבד כל אמון במערכת המשפט.


עוד הוסיף הנאשם כי אינו זר למערכת הביטחונית בשל היותו "קפטן" בעצמו, וכי הוא רוכש כבוד לכוחות הביטחון והמשטרה. יחד עם זאת, התעלם לחלוטין מהראיות שהוצגו בבית המשפט נגדו.


להגנתו, טען הנאשם כי היה סבור שנקלע לתרגיל משטרתי וכי לא היה מדובר באירוע חירום אמיתי, כמו כן, טען כי הוא התקשה לפנות את המקום עקב מוגבלותו הפיזית. לבסוף, האשים את השוטרים על תקיפתו ועל כך שנהגו באלימות כלפיו שלא לצורך.


במתן גזר הדין, עמד השופט על הצורך במאבק חסר פשרות בכל הנוגע לאלימות נגד עובדי ציבור ונציגי החוק, כגון שוטרים וכוחות הביטחון, הן כאשר מדובר באלימות פיזית והן כאשר מדובר באלימות מילולית.


בהתייחסו לטענות הנאשם, קבע השופט כי ראשית לא עלה בידו להוכיח את מוגבלותו הפיסית לה טען, ואף הראיות עומדות נגדו בעניין זה, שכן הוא הגיע למקום בכוחות עצמו, וככל הנראה התכוון לשוב באותה הדרך.


את טענתו לגבי אלימות השוטרים כלפיו, דחה השופט באומרו כי לו היה חלילה מתרחש אסון, והנאשם היה נפגע בשל קרבתו לחפץ החשוד, השוטרים הם אלה אשר היו נושאים באשמה לכך, שכן מתפקידם להגן על הציבור בכל מחיר. לכן, נאלצו השוטרים, ובצדק, לפנותו בכוח ובמהירות מהמקום, וכך למנוע פגיעה אפשרית. מה גם, שלא נגרם לנאשם כל נזק, ולא נותרו לו חבלות או פציעות לאחר האירוע.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר


יחד עם זאת, התחשב בית המשפט בנסיבות חייו של הנאשם, כגון גילו המבוגר, הפגיעה האפשרית במשפחתו לו ייאסר, מצבו הבריאותי הירוד, וזאת למרות שלא הוצגו כל הוכחות בעניין זה, וכן במצבו הכלכלי.


לפי כל אלה, גזר השופט על הנאשם 13 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 9,000 שקלים, וחתימה על התחייבות בסך 15 אלף שקלים לבל יעבור על עבירה דומה במשך שלוש שנים.


ת"פ 48128-03-11