ירושה וצוואה על קצה המזלג

ירושה על פי דין

"אין אדם יודע יום פטירתו", על פי החוק כשאדם נפטר, אם הותיר אחריו צוואה בת תוקף (לאנשים, גופים וישויות משפטיות)- נקראת הירושה- "ירושה על פי צוואה" והחלוקה מתבצעת על פי הכתוב בצוואה. במקרה בו לא הותיר אחריו אדם צוואה, או שנקבע כי הצוואה איננה בת תוקף הירושה נקראת "ירושה על פי דין" והירושה מתחלקת ע"פ מעגלי קרבה של קרובי משפחה המכונים פרנטלות כדלקמן:

באם לא היה למוריש בן זוג בפטירתו יורשים אותו ילדיו (גם קרובי משפחה שטרם נולדו יכולים להיכלל בירושה בתנאי שמועד לידתם חל בתוך 300 ימים מהפטירה) וזאת בחלקים שווים ביניהם, ובמידה ומי מהם נפטר, יורשים את חלקו צאצאיו.

במידה ואין למוריש ילדים ו/או צאצאי ילדים, יורשים אותו הוריו וצאצאיהם, במידה ואין למוריש אף הורים וצאצאיהם יורשים אותו הורי הוריו וצאצאיהם, ואם אין גם כאלה למוריש ,עוברת ירושתו לאוצר המדינה.

באם למוריש היה בן זוג בפטירתו, מקבל בן הזוג את המיטלטלין, לרבות המכונית, השייכים למשק הבית המשותף. משאר העיזבון בן הזוג נוטל חלק משתנה ע"פ דרגת הקרבה המשפחתית של היורשים האחרים. אם למוריש ילדים, צאצאיהם או הורים, יורש בן הזוג מחצית מיתר העיזבון, אם למוריש אין ילדים צאצאיהם או הורים אך יש לו אחים, צאצאיהם או הורי הורים, יורש בן הזוג 2/3 מיתר העיזבון למעט אם היו בני הזוג נשואים למעלה מ-3 שנים יורש בן הזוג את חלקו של המוריש בדירת מגוריהם.

הערה: המגיע לאישה ע"פ דיני האישות, כולל כתובה ינוכה מהעיזבון, לאלמנה אופציית בחירה האם היא מעדיפה את חלקה בעיזבון או את כתובתה.

סוגי צוואות

צוואה בכתב יד- על הצוואה להיות כתובה כולה בכתב ידו בלבד של המצווה ועליה לפרט את רצון המצווה לעשות ברכושו לאחר מותו. על הצוואה לכלול את תאריך כתיבתה, ואת חתימת המצווה שאחרת יהא פגם צורני בצוואה והיא תועבר לביקורת ביהמ"ש, ובמידה ויתנגדו לקיומה יתהפכו נטלי ההוכחה. מתאימה לרוב לצוואות שאינן סבוכות ובמקרים בהם לא קיים רכוש רב בעיזבון.

צוואה בפני רשות- הגשת הצוואה בפני ה"רשות" או אמירתה בעל פה בפני ה"רשות" (קרי, בפני שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או בפני נוטריון) לאחר הגשת הצוואה כפי שנרשמה- תוקרא הצוואה על ידי הרשות והמצווה ותאשר שהמצווה הצהיר שהמצווה נקראה.

צוואה בעדים- צוואה בעדים היא הדרך המקובלת (אם כי לא הדרך היחידה) לעריכת צוואה, צוואה בכתב הנושאת תאריך ואת חתימת המצווה ואשר נערכה בפני שני עדים כשירים אשר המצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו. במידה וחסרה בצוואה חתימת המצווה ו/או העדים הדבר מהווה פגם צורני בצוואה והיא תועבר לביקורת ביהמ"ש, ובמידה ויתנגדו לקיומה יתהפכו נטלי ההוכחה. צוואה זו מתאימה למקרים מעט סבוכים למקרים בהם קיים רכוש לא מועט בעיזבון.

צוואה בעל פה- על המצווה להיות במצב שכיב מרע, דהיינו אדם נוטה למות היודע שזמנו מועט ואכן כך היו פני הדברים. במידה והמצווה ציווה בע"פ (אף טלפונית) לשני עדים (לא חייב להיות באותו המעמד). על דברי המצווה להירשם בציון היום והנסיבות ועל העדים להפקיד זכרון דברים זה אצל הרשם לענייני ירושה. חשוב להדגיש כי אין רלוונטיות לשאלה האם הצוואה הייתה יכולה להיעשות בדרך אחרת. עוד חשוב לציין כי זוהי הצוואה היחידה, אותה בהגדרה, הרשם לענייני ירושה אינו יכול לאשר וביהמ"ש הוא אשר יבחן אותה.

כיצד ניתן לתקוף צוואה

התנגדות לקיום צווה תוגש לרשם לענייני ירושה אליו הוגשה גם הבקשה לצו קיום צוואה והבקשה תועבר לבית המשפט המוסמך לדון בעניין.
ישנם עילות משפטיות שונות אשר ניתן לתקוף צוואה על ידיהם, ביניהם אמירה כי המצווה לא ידע להבחין בטיב הצוואה, טענה כי המצווה היה תחת השפעה או לחץ כשנכתבה הצוואה, טענה כי חלה טעות יסודית בשיקולי המצווה, בטענה כי ביצוע הצוואה הינו בלתי מוסרי או חוקי, טענה כי לא התקיימו הוראות הדין הנדרשות ע"מ לקיים צוואה, בטענה כי הזוכה היה מעורב מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, בטענה כי הצוואה נערכה בתחבולה, ועוד נסיבות אשר על המתנגד להוכיח ע"מ לתקוף את הצוואה (למעט אם נפל בצוואה פגם צורני שאז נטל ההוכחה מתהפך).

משרדי מתמחה בעריכת צוואות הגשת בקשות למתן צווי קיום צוואה ו/או למתן צו לירושה עפ"י דין וכן להגשת התנגדויות לקיום צוואה.

צוואה הדדית

צוואה הדדית היא צוואה הנערכת ע"י בני זוג, אשר בה הם קובעים הוראות זהות שיחולו על שניהם, לאחר פטירת כל אחד מהם. המדובר בצוואה משותפת, המעידה על החלטה משותפת והדדית של בני הזוג, בין אם במסמך אחד ובין אם בשני מסמכים נפרדים. ההסדרים שקבע מצווה אחד בצוואתו, מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני בצוואתו ולהיפך. בזה, בעצם, שונות צוואות הדדיות מצוואות אחרות: בני זוג, המתקשרים בצוואה הדדית, מניחים שבן זוגם לא ישנה את צוואתו ברגע שנחתמה ושההסכמות בין הצדדים הן בעלות תוקף מוסרי ומשפטי.

צוואה הדדית היא מעין חוזה בין בני הזוג לטווח ארוך וללא ידיעה מי מבני הזוג ילך לעולמו ראשון, מה גם שאין בני הזוג יכולים לצפות פני עתיד מרגע עריכת הצוואה המשותפת עשויים להתרחש שינויי נסיבות מרחיקי לכת, שבעטיים עלול מי מבני הזוג שנותר בגפו לעתור לביהמ"ש, שם עוד יתברר שיש לכתוב "צוואה חדשה".

ומה אם אחד הצדדים מתחרט?

יוצא, אם כן, שצוואות הדדיות מאתגרות את מערכת המשפט בקיומם של שני אינטרסים שונים שיש לשמר: אינטרס ההגנה על רצון המצווה ואינטרס ההסתמכות. האיזון בין החופש של אחד מבני הזוג לקבוע כיצד יחולק רכושו לבין ההגנה על הרצון המשותף, כפי שהוא בא לידי ביטוי בצוואה הדדית, הינו די מורכב.

בהתאם לתיקון מספר 12 לחוק הירושה, אם ערך אדם צוואה הדדית והוא מעוניין לבטלה, הוא מחוייב לשלוח הודעה על ביטול הצוואה למצווה השני. במקרה שהאחרון הלך לעולמו, על הנותר בחיים להשיב את מה שקיבל מחלקו של המנוח לעיזבונו, ואז הוא יהיה רשאי לצוות את רכושו כאוות נפשו.

התיקון לחוק נולד בשל הבעייתיות במצב בו כל אחד מבני הזוג, בעודם בחיים, סמך על משנהו שלא תשונה הצוואה ההדדית ללא ידיעתו.

 

אלא שכאן עולות שאלות לא מעטות: מהו אופי ההודעה על ביטול הצוואה שנותן בן-זוג אחד לאחר? האם די בהודעה בעל פה או בהודעה בכתב? ומה דינה של ההודעה אם מקבלה שרוי בחוסר הכרה או שהוא דמנטי או מנותק מהמציאות בכל דרך אחרת שאינה כשירה לקבלת החלטות בעת קבלת ההודעה? לא תמיד ניתן לשער את אופי הנסיבות העתידיות, שתחייבנה שיקול דעת שיפוטי בשאלת שרירותה של הצוואה ההדדית.

יורש שירש עם קיום תנאי

בעריכת צוואה, יכול המצווה להחליט שאדם מסוים יירש אותו רק בהתקיים תנאי מסוים או מועד מסוים. למשל, אב קובע בצוואתו שבנו יירש אותו רק בתום שנה מפטירתו של אביו.

יורש על תנאי דוחה

"תנאי דוחה" הוא תנאי, שרק כאשר הוא מתקיים זוכה היורש בירושה.

המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה רק כאשר יתקיים תנאי או יגיע מועד מסוים.

עד התקיימות התנאי, ינוהל הרכוש או הנכס על ידי מנהל העיזבון.

דוגמה:

אדם המצווה סכום כסף מסוים לבנו, אם יתחיל ללמוד באוניברסיטה.

אם התנאי לא מתקיים

במקרה שהמצווה לא קבע מי יזכה אם התנאי לא יוכל להתקיים, יזכו היורשים על פי דין.
מסיבה זו רצוי שהמצווה כן יקבע מי יזכה אם התנאי לא יתקיים.

דוגמה:

אישה מורישה את דירתה לבנה הבכור, אשר יקבלה רק כאשר יתחתן. במידה ולא יתחתן עד גיל מסוים, תעבור הדירה לבנה השני.

יורש על תנאי מפסיק

"תנאי מפסיק" הוא תנאי, אשר לפיו אדם מסוים הוא אכן היורש, אך אם יקרה ארוע מסוים או יגיע מועד מסוים, יחדל מלהיות יורש, וזכותו תעבור לאחר.

דוגמה:

אדם מוריש לבתו מכונית, ומצווה כי אם הבת תפסיק את לימודיה לפני שתקבל תואר – היא תחדל מלהיות היורשת של המכונית.

אם התנאי מתקיים

המצווה רשאי לקבוע למי יעבור אותו חלק בירושה במקרה שבו התנאי התקיים או הגיע המועד.

דוגמה:

אדם קובע כי בנו יירש את דירת המגורים שלו למשך תקופה של עשר שנים. בתום עשר השנים תועבר הדירה לבעלותה של בתו.
במקרה שבו המצווה לא קבע מי יזכה כאשר יתקיים התנאי או יגיע המועד, יזכו היורשים על פי דין.

יורש המחויב לדבר מה

המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשייתו, במה שקיבל מהעיזבון.

דוגמה:

אדם המצווה לבנו סכום כסף על מנת שיופקד בקופת חיסכון וישמש אך ורק ללימודיו של נכדו.

דוגמה:

אדם המצווה לבתו את חנותו על מנת שתמשיך להפעילה ולא תמכור אותה.

החוק קובע כי כל מי שמעוניין במילויה של החובה, יכול לדרוש את קיומה. כך למשל, נכדו של הסב המנוח בדוגמה לעיל יכול לדרוש מאביו את סכום הכסף לשם מימון לימודיו. במידה וקיים עניין לציבור – גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יכולים לדרוש את ביצוע החובה.

יורש במקום יורש ויורש אחר יורש

בעריכת צוואה, יכול המצווה להחליט שאדם מסוים יירש אותו ואם מסיבה מסוימת לא יוכל לרשת אותו (כי נפטר, נמצא פסול לרשת או הסתלק מהירושה), לקבוע מי ירש אותו במקומו וזאת … יורש במקום יורש.

החוק מאפשר לאדם לקבוע יורש חלופי למקרה שבו היורש הראשון לא יוכל לרשת מסיבה כלשהי. בכך המצווה מבטיח כי רצונו יוגשם במלואו, תוך לקיחה בחשבון של כל האפשרויות שעשויות להתרחש.

המצווה רשאי לקבוע כי היורש החלופי יירש במקרים הבאים:

היורש הראשון מת לפני המצווה.

היורש הראשון יימצא פסול מלרשת.

היורש הראשון ויתר על המגיע לו בצוואה, ולא עשה זאת לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

המצווה רשאי לצוות באופן זה גם ליותר משניים, כלומר לקבוע יותר מיורש חלופי אחד.

יורש אחר יורש

בדומה להסדר של יורש במקום יורש, גם כאן מנסה המחוקק לאפשר למצווה לקבוע תנאים שיבטיחו כי צוואתו תגיע בדיוק למי שהוא חפץ בכך, גם אם יתרחשו מאורעות שונים במשך הזמן.

המצווה רשאי לצוות לשניים, כך שהשני יזכה אחרי שהראשון כבר ירש, וזאת בכפוף לתנאים מסוימים:

היורש השני יזכה אם היורש הראשון נפטר, או בהתקיים תנאי מסוים אותו קבע המצווה, או בהגיע מועד אותו קבע בצוואתו, הכל לפי המוקדם ביותר.

דוגמה:

אדם מצווה את דירתו לבנו, כאשר הדירה תעבור מבנו לבתו לאחר 15 שנה, או אחרי שהבן ימות – לפי האירוע המוקדם ביותר.

בכדי למנוע שליטה אינסופית של המצווה על הדורות הבאים, ניתן לצוות בדרך זו לשני יורשים בלבד, אלא אם כן היורשים הבאים בתור כבר נולדו בעת עשיית הצוואה.

האם כל אחד יכול לעשות צוואה?

כל אחד יכול לעשות צוואה ובנאי שלא נעשתה על ידי קטין , כלומר, מי שמתחת לגיל 18. כתיבת הצוואה צריכה להיעשות לפי סעיף 26 על ידי בגיר, שאינו פסול דין ושמבין את משמעות הדבר בזמן עשייתה. לכן כדאי לכלול בה גם התייחסות למצבו הנפשי והגופני של האדם בזמן כתיבתה.

שצוואה שנכתבה מחמת איום, תרמית, תחבולה,כפייה או השפעה בלתי הוגנת תיפסל קרוב לוודאי על ידי בית המשפט. בפסק הדין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש , תק-על 98 (2) 1831 נקבעו מספר מבחנים לפיהם הרשם לענייני ירושה או בית המשפט בוחנים האם מתקיימת השפעה בלתי הוגנת.

כמו כן ייבדק מצבו הפיזי והמנטלי של המצווה בתקופה שלפני ובזמן עריכת הצוואה, מידת התלות שבין הנהנה לבין המצווה, היקף המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה והיקף הקשרים של המצווה עם סביבתו בתקופה שלפני ובזמן כתיבתה.
 

עודכן ב: 31/12/2015