אחת השאלות המעניינות בדיני זכויות יוצרים היא מה מעמדה המשפטי של יצירה מוזמנת ולמי היא שייכת – ליוצר או למזמין.
חוק זכות יוצרים החל בישראל קובע כלל מנחה כי היוצר של יצירה מוזמנת הוא הבעלים שלה, אלא אם כן הוסכם אחרת בינו לבין המזמין, במפורש או במשתמע.
לשון החוק בנושא זה משאירה פתח לפרשנות נרחבת, ואנסה במאמר זה לבאר את משמעותו באמצעות כמה דוגמאות מעשיות.
לפני כן מן הראוי להדגיש כי זכותם של המזמין והיוצר לסכם ביניהם את כל התנאים הקשורים ליצירה המוזמנת. במקרה שהם לא עשו כן במפורש, החוק מציין אפשרות של "הסכם במשתמע" – כלומר – הסכם שניתן להניח שהוא חל על הצדדים גם אם הם לא הסכימו עליו בכתב או בע"פ. הנחה כזו יכולה להיות מבוססת על התנהגות הצדדים, הנוהג המקובל בתחום, או נסיבות אחרות שמהן ניתן ללמוד על הסכם במשתמע. בכל מקרה שאלה זו כרוכה מטבע הדברים באי וודאות רבה.
לאור זאת, המלצתי החד משמעית למזמין וליוצר היא להקפיד ולחתום על הסכם מפורש בכתב, אשר רצוי שיהיה מנוסח בצורה מקצועית, ובכך להימנע ממחלוקות וסכסוכים עתידיים.
נבדוק כעת את המצב המשפטי של עבודות מוזמנות שלגביהן הצדדים לא הגיעו להסכם מפורש ביניהם, וזאת באמצעות שלוש דוגמאות הלקוחות משולחן עבודתו של כותב מאמר זה:
זמר פונה ליוצר ומזמין ממנו שיר בתמורה לתשלום סכום שהוסכם ביניהם. היוצר מוציא לזמר חשבונית וכותב בה: "תשלום עבור שיר" (עם ציון שם השיר). למי שייך השיר? האם היוצר "מכר" את השיר לזמר?
שאלה זו אינה תיאורטית גרידא, כיוון שבעל זכויות היוצרים בשיר הוא מי שזכאי לרשום אותו על שמו באקו"ם, לקבל את התמלוגים עבור שידורו והשמעתו הפומבית של השיר, להעניק לגביו רשיונות ולממש את כל יתר הזכויות המוקנות לבעל זכויות יוצרים בשיר על פי החוק.
ובכן, במקרה המתואר לעיל, המצב המשפטי הוא בבירור כזה: הבעלים של השיר הוא מי שיצר את השיר. הזמר לא "קנה" את השיר מהיוצר – אפילו שהוא "שילם עבורו". אז מה אם כן קיבל הזמר בתמורה לתשלום?
התשובה היא במקרה זה שבין הצדדים קיים הסכם משתמע שלפיו הזמר קיבל מהיוצר את הזכות לפרסום הראשון של השיר בביצועו, וזו למעשה הזכות היחידה שהוענקה על ידי היוצר באופן בלעדי לזמר – להיות הראשון שיבצע את השיר ויוציא אותו לאור. כל יתר הזכויות נשארות בידי היוצר של השיר.
חברה מסחרית פונה לגרפיקאי ומזמינה ממנו עיצוב של לוגו חדש. על החשבונית שהוציא הגרפיקאי רשום כי שולם לו כסף עבור "עיצוב לוגו לחברה"
במקרה זה אפשר בהחלט לקבוע שיש הסכם משתמע בין הצדדים אשר לפיו הבעלות על הלוגו שייכת לחברה ולא לגרפיקאי שיצר אותה. הקביעה הנ"ל מתבססת על הנוהג המקובל בענף, אך לא פחות מכך היא פועל יוצא של מבחן "השכל הישר": הזמנת הלוגו נעשית עבור החברה לצרכיה הכלליים, ואפשר בהחלט להניח שיש הסכם משתמע בין הצדדים אשר לפיו החברה קונה את מלוא זכויות היוצרים בלוגו, וכפועל יוצא מכך היא רשאית לעשות בו שימוש ככל העולה על רוחה – כולל רישומו כסימן מסחרי אצל רשם סימני המסחר, ואפילו למכרו לצד שלישי לפי שיקול דעתה, מבלי שליוצר המקורי תהיה זכות למנוע זאת.
האם מותר לגרפיקאי שיצר את הלוגו לכלול אותו במסגרת תיק העבודות שהוא מציג ללקוחותיו? התשובה על כך היא ככל הנראה חיובית, כל עוד הדבר נעשה באופן ובמידה סבירים.
הוצאה לאור פונה למאייר ומזמינה ממנו איור לכריכה של ספר שבכוונתה להוציא לאור. על הזמנת העבודה מצויין כי האיורים הוזמנו לצרכי כריכה של ספר (עם ציון שמו). למי שייכים האיורים?
במקרה זה יחול הכלל הבסיסי הקיים בחוק שלפיו זכויות היוצרים באיורים נשארות בידיו של המאייר. זכותה של ההוצאה לאור היא לעשות שימוש באותם איורים בכריכת הספר המסויים בלבד.
האם ההוצאה לאור רשאית לעשות שימוש באיורים בתוך דפי הספר עצמו? כנראה שלא, שכן אפשר להסיק מנוסח הזמנת העבודה שזכות השימוש של ההוצאה לאור מוגבלת לכריכת הספר בלבד. כל שימוש החורג מכך יהווה הפרה של זכויות היוצרים של המאייר.
ונניח שההוצאה לאור רוצה לפרסם מודעה בעיתון עם צילום של כריכת הספר – האם פעולה כזו מותרת לה? כנראה שכן, מאחר שפעולה כזו יכולה להיחשב כחלק מזכויותיה של ההוצאה לאור לעשות שימוש באיורים בכריכת הספר – גם באמצעות הכללת צילום של הכריכה בפרסומת לספר.
אין ספק שבין הצדדים יש הסכם משתמע שהמאייר אינו רשאי לתת לצד שלישי אחר רשות לעשות שימוש באיורים במסגרת ספר אחר. אבל - האם המאייר רשאי לעשות שימושים אחרים באיורים פרט להכללתם במסגרת ספר? למשל – האם המאייר רשאי למכור עותקים של האיורים כיצירות אמנות העומדות בפני עצמן ללא קשר לספר כזה או אחר? האם הוא יכול להעניק לצד שלישי זכות לעשות שימוש באיורים לצרכי פרסומת של מוצרים שאינם קשורים לספרים? התשובה על השאלות הללו הינה ככל הנראה חיובית, אם כי תמיד לא חד משמעית. הכל תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
קיימות כמובן דוגמאות נוספות רבות ליישום חוק זכות יוצרים בשאלת הבעלות על יצירות מוזמנות, ויריעתו של מאמר זה תקצר מלהחיל אותן. לא נותר לי אלא לחזור על המלצתי להקפיד תמיד על חתימת הסכם בכתב לגבי כל יצירה מוזמנת. במקרה של יחסים מתמשכים בין מזמין ליוצר – מומלץ לחתום על הסכם מסגרת שיתייחס לכל היצירות שיוזמנו בעתיד.
.JPG)
