בפסק דין עקרוני, קבע בית המשפט הגבוה לצדק, כי אין להורות לשר הביטחון ולמשרד הביטחון (המשיבים) לפנות לכנסת, במטרה להביא לקביעת זכאות להטבות של אלמנות, שהביאו ילד לעולם לבדן ומבלי שנישאו מחדש ואין לחייב את שר הביטחון בהתקנת תקנות שיקנו זכות סיוע לאלמנות כאמור, באופן שווה לסיוע שלו זוכים אלמנות ויתומים המוכרים על פ החוק.

 

בג"צ קובע כי המשיבים פועלים בגדרי הזכאות שנקבעה בחקיקה הראשית (בכפוף למקרים חריגים) ואין עילה להורות להם לפעול בדרך אחרת.


העותרת, אלמנה ששכלה את בעלה במלחמה, הרתה מתרומת זרע וילדה את עותר 2. לפיכך נקבע כי הילד שילדה אינו ילדו של הנספה בהתאם להגדרות שבחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: החוק) ולפיכך אינו זכאי לזכויות לפיו. לפנים משורת הדין אושרו לעותרת זכויות כאלמנת צה"ל בעלת ילד, לצורך תשלום תגמולים (ללא הטבות נלוות).

 

העותרים בקשו כי המשיבים יזמו תיקון חקיקה ראשית וכן יתקינו תקנות שיקנו זכות סיוע לאלמנות שהביאו ילד לעולם לבדן בלא שנישאו מחדש ולילדיהן, באופן שווה לסיוע שלו זוכים אלמנות ויתומים. לחילופין מבקשים הם כי המשיבים יפעילו שיקול דעת ויורו על סיוע כאמור לפנים משורת הדין, על יסוד אפליה נטענת בינם לבין מקרים אחרים שבהם ניתן, לפי הטענה, סיוע למי שזכאותם אינה מפורטת בחוק.


בג"ץ (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת השופטים רובינשטיין וזילברטל) דחה את העתירה ופסק כי אין להורות למשיבים לפנות לכנסת במטרה להביא לקביעת זכאות להטבות של אלמנות, שהביאו ילד לעולם לבדן ומבלי שנישאו מחדש.

 

כן נקבע כי, הלכה היא כי בג"ץ אינו מורה לרשות המנהלית ליזום תיקון חקיקה ראשית. סמכות זו נתונה בידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, והיא נגזרת מתורת הפרדת הרשויות. העותרים לא הצביעו על סעיף בחקיקה הראשית שמסמיך את השר להתקין תקנות הקובעות הסדרי זכאות החורגים מן החוק וכי טענת האפליה המקורית שהועלתה בעתירה אינה יכולה לעמוד, שכן בשלב הנוכחי ההטבות מוקנות רק למי שזכאותו הוכרה בחוק.


עודכן ב: 03/03/2015