מעשה שהיה כך, א' אדם מבוגר בן 68 (להלן: הנאשם) רצח בדקירות סכין את אשתו (להלן: המנוחה) אשר סבלה ממחלת נפש ואושפזה מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים במשך תקופות שונות. המנוחה ניסתה להתאבד מספר פעמים, והנאשם בכל אותן תקופות עמד לצידה, דאג לה וטיפל בה. אם לא די בכך, המנוחה הייתה בעלת הרגלי התמכרות לאלכוהול וסיגריות, ובנוסף היא אינה הייתה נוטלת את הכדורים הפסיכיאטריים שהיא הייתה נדרשת לקחת. המנוחה הייתה נוהגת לעשות כל שביכולתה על מנת לאמלל את הנאשם ולגרום לו לסבל ואף ייאוש אובדני.

 

כתב האישום כנגד הנאשם ייחס לו את עבירת הרצח- עבירה שדינה מאסר עולם חובה, ומלשון סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין עולה: "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו- מאסר עולם ועונש זה בלבד, גורם בכוונה תחילה למותו של אדם".


סעיף 300א לחוק העונשין קובע עונש מופחת לעבירת הרצח וכלשונו: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:"


(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –


(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או


(2) להימנע מעשיית המעשה.


(ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב.


(ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו.

ההתעללות הנפשית יכולה להפחית מעונשו של הנאשם?

 

השאלה המשפטית אשר לה הזדקקנו מתיאור הנסיבות שאוזכרו בראשית דברי, הייתה באשר לסעיף 300א(ג)- האם התעללות נפשית של המנוחה כתוצאה ממחלה נפשית יכולה להפחית מעונשו של הנאשם ולקצוב את דינו לעונש של 20 שנה במקום מאסר ממושך לכל החיים?


סעיף 300א(ג) לחוק העונשין קובע הפחתת אחריות עונשית למי שהואשם בעבירת הרצח. כפי שנאמר בע"פ 1839/95 רייב נ' מ"י, סעיף 300א הוסף על מנת להתמודד עם מצבים בהם ישנה אחריות לביצוע רצח, אך הנסיבות המיוחדות מחייבות הפחתה מעונש החובה. ראה גם את דברי ההסבר להצעת החוק:


"השינוי המוצע מבטא תפיסה חברתית לפיה אדם הפועל במצבי הלחץ המפורטים בסעיף 301א, אף כי עליו לתת את הדין למעשה המתת אדם שעשה, אין הוא עומד מהבחינה המוסרית בדרגה אחת עם רוצח. במצבים אלה מחייבת תחושת הצדק להפחית מאחריותו של האדם למעשהו, ולאפשר לבית המשפט לגזור את דינו במידה התואמת את נסיבות ענינו" (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 41) (אחריות מופחתת), התשנ"ה-1995, ה"ח הממשלה 2403, 475, בעמ' 476).

הכלל שבבסיסו יהיה ניתן לעלות את הטענה בדבר אחריות המופחתת נסובה על כתפו של הנאשם, קרי הנאשם הוא הנושא בנטל ההוכחה, עליו לשכנע את בית המשפט, במידת השכנוע הנהוגה במשפט אזרחי, כי התקיימו התנאים ליישום הפחתתו בעונש. ראה ע"פ 7926/00 דיפני נ"י מ"י. אשר קבע מהם התנאים המקימים טענה זו.


"מלשון הסעיף עולה כי שלושה תנאים מצטברים נדרשים להתקיים על מנת שתקום אפשרות להקל בעונשו של מי שהמית אדם בנסיבות המנויות בו: ראשית, מבחינה נפשית נדרש כי המעשה בוצע כשהנאשם היה נתון במצוקה נפשית קשה; שנית, מבחינה עובדתית נדרש כי הנאשם (או בן משפחתו) סבל מהתעללות חמורה ומתמשכת מידיו של המנוח; ושלישית, נדרש כי המצוקה הנפשית האמורה נבעה מאותה התעללות."


אציין כי התנאים אשר נקבעו בפס"ד דיפני שאוזכר לעיל, אינם מלמדים דבר, לאור העובדה שעדיין מדובר במונחים אפלים כמו מצוקה נפשית ללא הגדרה קונקרטית, לצד בדיקת הסבל הנפשי/פיזי כתוצאה מהתעללות שעבר הנאשם על ידי קורבן העבירה. דיון בתנאים המצטברים שנולדו בפס"ד דיפני, קרמו עור וגידים בפס"ד מאוחר יותר של בית המשפט העליון ע"פ 1855/05 אריקה אורבוש פרישקין נ' מ"י:

 

התעללות נפשית ממושכת ומצוקה נפשית קשה
א. הדרישה לקיומה של מצוקה נפשית קשה- מפסק דינה של השופטת ארבל ניראה כי "השאלה מהי בכל זאת אותה מצוקה נפשית אשר נדרשת להתקיים בקרבו של מבצע הרצח על מנת שיוכל לזכות בהקלה בעונשו, לא זכתה עד כה לליבון נרחב בפסיקה. כך למשל לא נקבע מפורשות האם מכוון מושג זה לתיאור פתולוגיה פסיכיאטרית ולאור כך מחייב אסמכתא מקצועית לאישושו, או שמא די בקיומה של מצוקה רגשית כפי משמעותה בלשון היומיום...דומה כי לא בכדי נעשתה בחוק ההבחנה בין המצב הנפשי המתואר בסעיף זה לבין המצב הנפשי המתואר בסעיף 300א(א), הסמוך לו, ונראה כי מהנאמר באחרון, ניתן ללמוד - על דרך היקש - גם על האופן הראוי לפירושו של הראשון.

 

כזכור, סעיף 300א(א) עוסק במצב בו בוצע מעשה ההמתה כשהנאשם סובל מהפרעה נפשית חמורה או מליקוי בכושרו השכלי, אשר בגינם הוגבלה במידה ניכרת יכולתו להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשיו או להימנע מעשיית המעשה. מההשוואה המתבקשת בין הסעיפים עולה כי אף שכאמור לא כל מצוקה נפשית ממנה סבל מבצע הרצח מספיקה על מנת להיחשב ל"מצוקה נפשית קשה", כנדרש בחוק, הרי שמנגד אין מצוקה זו צריכה לעלות לכדי הפרעה נפשית, חמורה או בכלל".

 

 

ב. הדרישה לקיומה של התעללות חמורה ומתמשכת- "בסוגיה זו קבע בית המשפט כי לא כל התנהגות פוגענית מצד הקורבן כלפי מי שגרם למותו עולה כדי התעללות חמורה ומתמשכת". עוד הטעים בית המשפט כי בעוד שבפסק הדין המנחה בסוגיית הענישה המופחתת עובר לחקיקת סעיף 300א (ע"פ 6353/94 בוחבוט נ' מדינת ישראל), אשר שם דובר על "מעשי טרור זוועתיים" אשר נעשו בנאשמת והצדיקו הקלה בעונשה, הרי שבענייננו, תיקון החוק נעשה במידה רבה בהשראתה של פרשה טראגית זו וברור כי לא ניתן לנתק לגמרי את הוראת החוק מן השורשים שעל בסיסם צמחה.

 

ואולם, לצד זאת קובעת השופטת ארבל כי היא איננה משוכנעת כי נכון יהיה לראות בנסיבותיו של עניין בוחבוט משום אמות מידה עקרוניות וכלליות לצורך בחינת השאלה האם מקרה פלוני נכנס לגדריו של הסעיף כפי נוסחו כיום. משנקבעה ההוראה בחוק עומדת היא על רגליה שלה באופן עצמאי. עלינו לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו ואין לשלול את האפשרות כי אף מקרים שנסיבותיהם וחומרתם שונים מאלו שהיו בעניין בוחבוט יעמדו בתנאי הסעיף.


ג. שאלת הקשר הסיבתי בין ההתעללות למצוקה- "בבחינת הקשר הסיבתי בין ההתעללות למצוקה יש ליתן משקל להשפעה המצטברת שעשויה להיות להתעללות קשה וארוכת שנים מצד בן/בת הזוג המכה על מצבה הנפשי של האישה/גבר המוכה, כמו גם לכך שמשקעים שנותרו באישה כתוצאה מהתעללות מתמשכת זו עשויים בסיטואציות מסוימות להתפרץ בקרבה אפילו בתגובה לגירוי קל יחסית, שהוא בגדר "טריגר" להתעללות ולסבל שהיו מנת חלקה לאורך השנים, וזאת הגם שבו כשלעצמו אין כדי להסביר או להצדיק את המעשה."

 

מכל האמור דלעיל סעיף 300א(ג) לחוק העונשין קובע כי: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה ... כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו". כבר נפסק, כי מטרת הסעיף הינה להעניק לביהמ"ש שק"ד להפחית מעונשו של אדם שהורשע ברצח, וזאת במקרים מתאימים העונים על דרישת הסעיף. יחד עם זאת הודגש, כי לא כל מערכת יחסים אלימה תצדיק פניה לסעיף זה ולא כל התנהגות פוגענית מצד הקורבן כלפי מי שגרם למותו עולה כדי "התעללות חמורה ומתמשכת", ע"פ 2788/96 אבלים נ' מ"י.

המצב המשפטי כיום באשר לסוגיה זו אינו מעודד בלשון המעטה, מעטים מקרי רצח אשר נכנסים לתוך גדרי סעיף 300א(ג), וכמובן שאותם מקרי קיצון אשר נכנסים לגדרי הסעיף מציגים מציאות של מצוקה נפשית כתוצאה מאלימות פיזית אותה חווה הנאשם.

באשר לשאלה אם התעללות נפשית יכולה לעלות אף היא בגדר מצוקה נפשית שתזכה את הנאשם להיכנס לגדרי החריג, על זה נאמר ימים יגידו... וכפי שציין השופט כתוארו אז) מ' חשין כי "זו דרכה של ההלכה הצועדת קדימה ומפתחת עצמה ממקרה למקרה ומעניין לעניין".


עודכן ב: 12/08/2015