שלום
רכשתי סלון באוקטובר 2005 , עוד מחודש הראשון היו בעיות במוצר ( פגמים מינורים ) בפניה לחנות נשלח איש שירות.
לאחר כשנתיים החלו קילופים וסדקים בעור , חזרתי לחנות אך נסגרה , לקראת סוף 2008 איתרתי את בעל החנות במיקום אחר , כשפנתי אליו התחמק בטוענה של שנת אחיות אחת.
בתחילת 2009 פניתי למועצה הישראלית ומאז היתה מסכת תכתובות למול החנות כולל חוות-דעת מהנדס שהצביע על פגם מהותי במוצר.
החנות נסגרה במקום החדש ונעלמו עקבותיו של בעליה , בעבודת "בילוש " איתרתי את מקום מגוריו והגשתי תביעה עלות הסלון + הוצאות על-סך 8500 ש"ח, התבצעה מסירה אישית מכיון שהנתבע לא קיבל את דבר הדואר מבית-המשפט , ובית המשפט הורה על מסירה אישית.
במסירה אישית לאיר ביקור של שלושה פעמים הונחה מעטפה לזימון לדיון ולהגשת כתב הגנה.
מכיון שהנתבע לא הגיש כתב הגנה ניתן פס"ד בהעדר תגובה על-סך 8500 ש"ח, משום מה הופיע הנתבע והגיש בקשה לביטול פס"ד בטוענה שלא קיבל את דבר המסירה, השופטת הסכימה לבטל את פס"ד בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט סך של 7000 ש"ח וכך נעשה ונקבע דיון חדש ובוטל פס"ד.
במסגרת כתב הגנה ובמעמד הדיון הוצגו ראיות המצביעות על מצבו הזוועתי של הסלון ( תמונות ) כאשר לסיכום הציע פשרה לאור מבו הגרוג של הסלון מחד , ומאידך על השיהוי הארוך בהגשת התביעה( הוגשה בפברואר 2010 לאחא ההמלצה שניתנה ע"י המועצה לצרכנות וזאת חרף התעלומותו של הנתבע להתייחסות כולל חוות-הדעת )
ולכן לאור האמור פסקה 2000 ש"ח שיועברו אלי לתובע.
מבקש לשאול
האם בית-המשפט נהג כראוי ?
ואם אפשר וכדאי לערער למחוזי, למרות שפס"ד ניתן כפשרה , וזאת לאחר שאלת כבוד השופטת את הצדדים להצעת הפשרה, ותשובתי היתה מה שכבוד השופטת תחליט "
בנוסף בפס"ד לא מופיע בסייפא את אפשרות הערעור למחוזי.
אודה להתיחסות בנדון