כתב ערבות - מחלוקת הערב חתם והאם אימת חתימה

חברות רבות שמתקשרות בחושים מסחריים נדרשות לספק ערבות על מנת להבטיח את החיוב. לעיתים, לחברה עצמה אין די ממון על מנת לכסות את הערבות ולכן בעלי התפקידים הבכירים בה מעמידים ערבות אישית לטובת החברה שמנגד. אולם, כאשר הם נדרשים לממש ערבות זו, הם מנסים להתחמק מכך בטענות שונות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום הקמת חברות ושותפויות | ייעוץ לחברות ושותפויות
פורום גביית חובות
פורום יזמות עסקית | ליווי עסקי

 

במקרה זה, במרכז פסק הדין עמד כתב ערבות מטעמה של הנתבעת שניתן לטובת התובעת. על פי עובדות המקרה, התובעת הייתה חברה שעסקה בתחום המסחר ושיווק מוצרי מזון שונים. הנתבעת הייתה חברה בעלת קשרי מסחר עם התובעת, במסגרתם רכשה ממנה סחורות בסכומים שונים. הנתבעת שילמה עבור הסחורות בשיקים דחויים. שמונה מהם חוללו על ידי הבנק מסיבות שונות וסכומם – 50,955 ₪, היווה את סכום התביעה. מנהל החברה, אשר החזיק ב-50% ממניות החברה, נתבע אף הוא. גם אחיו ורואה החשבון של החברה נתבעו.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, מנהל החברה ואחיו היו חתומים על כתב ערבות אישית בו הם התחייבו, ביחד ולחוד, לחובות הנתבעת כלפי התובעת. לשיטתה, רואה החשבון של הנתבעת אימת את החתימות על כתב הערבות. לאחר שמספר שיקים של הנתבעת חוללו על ידי הבנק,

התובעת פנתה אליה בבקשה לסלק את יתרת החוב. פניותיה לא נענו על ידי הנתבעת ולפיכך, קמה לנתבעים ששימשו כערבים חובה לשלם את הסכום. התובעת הוסיפה שגם אם טענת מנהל החברה הנתבע בדבר אי חתימה על המסמך תתקבל, היה מקום לחייב את רואה החשבון בסכום התביעה. זאת מאחר והוא לא וידא את חתימתו של הנתבע על כתב הערבות. לדידה, מעשה זה עלה כדי רשלנות וסטייה מסטנדרט הזהירות שמצופה מרואה חשבון.

זאת ועוד, התובעת טענה שהמעשים היוו מצג שווא ותרמית בנוגע לעובדת אימות החתימות ונעשו במטרה לאפשר את המשך פעילותה העסקית של הנתבעת עם התובעת. כמו כן, נטען שמעשי רואה החשבון היוו הטעייה שבגינה התובעת הסכימה לנהל עסקים עם הנתבעת. בנוסף, הם עלו לכדי הפרת חובה חקוקה הקבועה בתקנה 1א(1) לתקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), התשכ"ה – 1965.

מנגד, מנהל החברה טען שמעולם לא חתם על כתב הערבות והחתימה שנחזתה לשלו הייתה זיוף. רואה החשבון הנתבע דחה אף הוא את הטענות כנגדו בעניין אימות החתימה. לדבריו, מעולם לא אימת את חתימתו של אדם שלא חתם בנוכחותו. לדידו, אימות החתימה של מנהל החברה נעשה על ידו, בנוכחותו של הנתבע, ולאחר שזיהה אותו באמצעות תעודת זהות. רואה החשבון הוסיף והעלה טענות בנוגע לתקינותו של כתב הערבות ולעמידתו בדרישות החוק.

התביעה נגד מנהל החברה

השופטת פנתה תחילה לטענות שהועלו בדבר תוקפו של כתב הערבות. היא קבעה שטענות אלו הועלו באופן סתמי וכללי על ידי רואה החשבון, ללא כל פירוט ראוי. משכך, הן נדחו. לאחר מכן, השופטת בדקה את נושא אימות החתימה על כתב הערבות. היא קיבלה את עדותו של מנהל החברה שהחתימה על כתב הערבות לא הייתה שלו. השופטת קבעה שלמרות שהנתבע הופיע כבעל מניות ומנהל החברה ברישומי רשם החברות, בפועל הוא שימש כנהג. קרי, זהותו שימשה אמצעי בידי אחרים על מנת להקים ולנהל את החברה הנתבעת. על כן, נפסק שהנתבע לא חתם על כתב הערבות והחתימה שהתיימרה להיות שלו הייתה מעשה זיוף. לאור זאת, התביעה נגדו נדחתה.

התביעה נגד רואה החשבון

אולם, השופטת קיבלה את התביעה כנגד רואה החשבון של החברה. מהראיות השונות שהוצגו בפניה עלה שנערכו שינויים בכתב הערבות לאחר שהוא נחתם על ידי רואה החשבון. שינויים אלו הוכנסו לאחר אימות החתימה על ידי רואה החשבון, והיה בהם כדי להשליך על אחריותו. נקבע שרואה החשבון התרשל בכך שחתם על כתב הערבות כמאמת חתימה, ללא מילוי פרטיהם של אלו שכביכול ניצבו לפניו.

בנוסף, הוא הותיר את פרטי הערבים ריקים מתוכן ולא מחק את החלקים המיותרים. במעשים אלו, רואה החשבון אפשר את ביצוע השינויים שנעשו לאחר מכן בכתב הערבות עליו התובעת הסתמכה. משכך, היה על רואה החשבון לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות מחדלו.

עם זאת, השופטת קבעה שלתובעת היה אשם תורם במצבה. שכן, התובעת הייתה מודעת למצבה הכלכלי של הנתבעת אך למרות זאת היא המשיכה לעבוד עימה ולספק לה סחורה תמורת שיקים דחויים. בכך, לקחה על עצמה התובעת סיכון. כשהוא התממש בפועל, לא היה לה אלא להלין על עצמה. הודגש שהתובעת הייתה יכולה לכל הפחות להקטין את נזקה על ידי הפחתת כמות הסחורה שסופקה או הפסקת האספקה.

לסיכום,

התביעה כנגד הנתבע השני, מנהל החברה, נדחתה ועל התובעת היה לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחה. במקביל, השופטת קיבלה את התביעה כנגד רואה החשבון וחייבה אותו בתשלום פיצוי בסך של 12,738 ₪ לתובעת.