על פי חוק הירושה ניתן לערוך צוואה במספר אופנים: בכתב, בפני עדים, בפני רשות ובעל פה. עבור כל אחת מדרכים אלו נקבעו בחוק הירושה תנאים צורניים אשר צריכים להתקיים על מנת שלצוואה יהיה תוקף. לצורך העניין שבפנינו, על מנת שצוואה בפני עדים תהיה תקפה היא צריכה להיערך בכתב, לכלול תאריך והצהרה של המצווה ואת חתימתו וחתימת שני עדים. במידה שהצוואה עומדת בתנאים צורניים אלו היא בחזקת כשרה ועל המתנגדים לה מוטל נטל ההוכחה להפריך זאת. הפרשה הנדונה עוסקת בנושא זה.
יש לך שאלה?
התובע ביקש מבית המשפט לקיים את צוואתו של אחיו. ילדי המנוח, המשיבים בהליך זה, הגישו התנגדות לבקשה זו, בטענה כי אביהם המנוח סבל בשנותיו האחרונות ממחלות עיניים. משכך, אביהם המנוח לא יכול היה לקרוא את הצוואה טרם פטירתו. בצוואה זו, ולעומת צוואתו הקודמת של המנוח, לא צוין כי הצוואה הוקראה למנוח, ועובדה זו, כפי שנטען, העלתה פגם צורני שהעביר את נטל הוכחת תקפות הצוואה לאח התובע את הצוואה.
מנגד, התובע טען כי המשיבים לא הוכיחו עובדתית שהצוואה לא הוקראה באוזני המנוח. כמו כן, התובע טען כי אי רישום ההקראה בצוואה הנוכחית לא הווה פגם צורני שהעביר את נטל ההוכחה אליו.
פסיקת בית המשפט בעבר
השופט ציין כי בעבר בתי המשפט כבר הכריעו בסוגיה. הוא ציטט את דברי השופט שוחט באחת מפרשות אלו, ולהלן הציטוט: "...משעמד מבקש הקיום בנטל שהועבר אליו והוכיח בראיות כי המצווה ידע שזו צוואתו בפן המהותי, לאמור ידע את תוכנה והבין את הוראותיה – כגון שזו אכן הוקראה/ תורגמה לו בשפה שהוא שומע, הגם שעובדה זו לא צוינה על פני הצוואה – חוזר נטל השכנוע על שכמו של מבקש הביטול (המתנגד) להוכיח את פסלותה של הצוואה מהטעמים האחרים כגון אלה המפורטים בס' 30 לחוק הירושה...".
ההכרעה במקרה זה
השופט הכריע כי כל התנאים הצורניים מולאו בצוואה הנדונה, וכי לא הוכח בהליך זה כי המנוח לא יכול היה פיזית לקרוא את הצוואה וכי היא לא הוקראה לו. בנוסף, נקבע שהיעדר ציון עובדת הקראת הצוואה בפני המנוח לא עלתה לכדי פגם צורני שהעביר את נטל השכנוע אל התובע. שכן, די היה בכך שהמצווה הצהיר 'זו צוואתי' על מנת לקיים את הדרישה הצורנית.
עם זאת, נקבע כי "מצווה שהצהיר 'זו צוואתי' על פני צוואה כאשר הוא לא רואה, חובה עליו, אם הצוואה הוקראה בפניו לציין זאת בצוואה, וראוי שגם העדים יאשרו עובדה זו על פניה. אם הדבר לא נעשה אין לנו עניין בפגם פורמאלי במובן של ס' 25 לחוק הירושה, אלא בכשל המאפשר לטעון כי הוא לא הבין את הוראות הצוואה. במובן הזה ובזה בלבד, על התובע את קיום הצוואה להוכיח בראיות כי המצווה ידע והבין תוכנה של הצוואה". במקרה זה, טענה זו לא נטענה על ידי המשיבים והיא אף לא הוכחה. לפיכך, בית המשפט קבע כי נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטל על הנתבעים, המתנגדים לקיום הצוואה, ודחה את בקשתם.
