פרשת סוס טרויאני - קבלת אמרת חוץ

הכלל המהותי במשפט הישראלי הינו שעדות יש למסור לבית המשפט, והעד חייב להתייצב למשפט על מנת שלשני הצדדים תהיה אפשרות לחקור אותו. אבל, מה קורה כאשר העד מסרב לענות על שאלות בבית המשפט, ויש עדות בכתב של אותו העד שנערכה מחוץ לבית המשפט? זו השאלה שהעסיקה את בית המשפט במקרה הנוכחי.

יש לכם שאלה?

פורום כתב אישום

פורום פלילי

פורום רישום פלילי

העדה במשפט זה הקפידה להודיע לבית המשפט הדן במקרה זה כי היא מסרבת להתייצב לדיון ולהעיד. התביעה ביקשה מבית המשפט להוציא לעדה צו הבאה לדיון, וזאת בשים לב למרכזיות עדותה. בית המשפט נעתר לבקשה והוציא צו הבאה. כאשר העדה התייצבה בפני בית המשפט, היא סירבה לענות לשאלות שהוצגו לה. לטענתה, היא לא הייתה "יכולה לעמוד מבחינה נפשית בנטל הכבד מבחינתה של מסירת תשובות לשאלות, וזאת במשך מספר ימים". בעקבות הסירוב של העדה להעיד, המדינה ביקשה להגיש את אמרות החוץ של העדה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.

אמרת חוץ של עד

הכלל הרגיל בדיני הראיות הינו שכאשר יש עד שיכול להופיע בפני בית המשפט, הרי הוא חייב להופיע ולא תתקבל אמרה בכתב לגבי גרסתו, אמרה שהוכנה מחוץ לכתליו של בית המשפט. כאשר מנסים להגיש לבית המשפט מסמך כתוב והעד שכתב אותו לא הופיע, הרי שהמסמך מהווה עדות מפי השמועה, ולכן ראיה זו אינה קבילה. למרות הכלל הרחב הזה, פקודת הראיות מכירה גם במספר חריגים.
סעיף 10א(א) קובע כי אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה בהליך פלילי רק אם מתקיימים כל אלה:

• עצם מתן האמרה הוכח בבית המשפט.
• נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו.
• העדות בפני בית המשפט שונה באופן מהותי מן האמרה, או שהעד מכחיש את תוכן האמרה או שאינו זוכר את תוכנה.

נוסף לסעיף שפורט קודם, קיים חריג נוסף לכלל בסעיף 10א(ב). לפי סעיף זה, בית המשפט יכול לקבל אמרת חוץ גם אם נותן האמרה אינו עד במשפט, אם משום שהוא מסרב להעיד או אינו מסוגל להעיד, וזאת בתנאי שבית המשפט שוכנע בנסיבות העניין שאמצעי פסול שימש להניא אותו מלהעיד בפני בית המשפט. במקרה הנוכחי, התגלעה מחלוקת בין הפרקליטות, שטענה לה קיימותו של סעיף 10א(א), לבין הסנגורים של הנאשמים שטענו כי הבקשה להגיש את האמרה צריכה להיבחן לאור סעיף 10א(ב).

הכרעת בית המשפט

בית המשפט ציין כי המחלוקת הנוכחית הינה עתיקת יומין והיא "הטרידה את בתי המשפט פעמים רבות". נקבע כי לא אחת, כאשר מדובר בעד מהותי שבוחר לא להשיב לשאלות שמוצגות לו, צצה השאלה מה המשמעות של מעשה זה, והיחס שצריך לתת לאמרות החוץ שניתנו על ידי העד מחוץ לבית המשפט.

בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו מספר פעמים, והפסיקה האחרונה ניתנה בעניינו של חג' יחיא, כאשר בית המשפט העליון התכנס בהרכב מורחב במיוחד של 11 שופטים על מנת להכריע בסוגיה. למרות זאת, גם בבית המשפט העליון נתגלעו חילוקי הדעות והעניין הוכרע לבסוף על חודו של קול אחד בלבד, ברוב של שישה שופטים נגד חמישה.

בית המשפט העליון הכריע כי במקרה שהעד במשפט בוחר לשתוק, ניתן להגיש את אמרת החוץ שלו מכוח סעיף 10א(א), ואין צורך שהתביעה תוכיח כי שתיקתו נבעה מהפעלת אמצעים פסולים. בית המשפט במקרה הנוכחי ציין כי הוא נטה שלא להסכים עם הפעלת ההלכה הזו במקרה הנוכחי, וזאת משום שעמדה זו " לא הקפידה מספיק על זכויות הנאשמים". הודגש כי חלק מזכותו הבסיסית של הנאשם הינה האפשרות לחקור את מוסר העדות בחקירה נגדית. כאשר מגישים אמרת חוץ של עד, ללא חקירתו הנגדית, נפגעות זכויותיהם של החשודים.

למרות שבית המשפט ציין כי הוא מסתייג מהפסיקה, הרי שלפי הכלל המקובל בשיטת המשפט הישראלית, הלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון מחייבת את בתי המשפט של הערכאות הנמוכות. לכן, השופט קבע כי לא היה זה בסמכותו של בית המשפט במקרה זה לשנות את ההלכה העקרונית, אלא סמכות זו נתונה לבית המשפט העליון בלבד. לסיכום, בית המשפט במקרה הנוכחי אפשר לתביעה להגיש את אמרות החוץ של העדה שסירבה להעיד בפניו.