תאונת פגע וברח של מלגזה ותביעת פיצויים

בית המשפט קיבל את טענת התובעת ונקבע כי קרנית חבה בפיצויים. השופט קבע כי כלי רכב מסוג "מלגזה" עונה על הגדרת "רכב מנועי" כפי שנקבע בחוק. לכן, ניתן היה לקבוע כי האירוע דנן הווה תאונת דרכים. לאור העובדה שזהות הנהג שפגע בתובעת לא הייתה ידועה, קמה לה זכות תביעה נגד קרנית. במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונה.

יש לכם שאלה?
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי
פורום תביעת ביטוח
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים


לטענת התובעת, התאונה ארעה כאשר היא הלכה ברחוב בעיר רעננה, ורכב מנועי – מלגזה, פגע בה ונמלט מהמקום. לדידה, האירוע נפל לגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. התביעה הוגשה נגד קרנית שהוקמה מכוח חוק, על מנת לפצות, בין היתר, נפגעים בתאונות מסוג "פגע וברח" כבמקרה דנן.

הנתבעת – קרנית, טענה כי לתובעת לא עמדה עילת תביעה נגדה. שכן, היא לא בדקה וביררה באופן מספיק אודות זהות הנהג או הרכב שפגע בה. כמו כן, נטען כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה באשר להיות המלגזה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

דיון והכרעה - פגע וברח, מבחן השקידה הסבירה

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וסקירת הראיות בתיק, השופט החליט לקבל את התביעה. מעדות התובעת עלה כי היא פסעה בזהירות על המדרכה ברחוב לאחר שהבחינה במלגזה שעמדה בסמוך. לפתע, החלה המלגזה לנסוע, פגעה בתובעת וגרמה לה חבלה. היא הועברה ממקום התאונה לבית חולים ואושפזה שם במשך תקופה.

לטענתה, היא לא הבחינה בנהג מיד לאחר התאונה וניסיונותיה לאתרו לאחר התאונה נכשלו. כלומר, עד למועד הגשת התביעה ובמהלכה, זהות הנהג לא הייתה ידועה. קרנית טענה, לעומת זאת, כי על התובעת היה להראות כי במועד התאונה ובסמוך לה נבצר ממנה לגלות את זהות הנהג. השופט דחה טענה זו. הוא קבע כי עדותה של התובעת ופעולותיה לאחר האירוע היו אמינות וסבירות. שכן, במקרה בו נפגע הולך רגל מנהג שזהותו לא הייתה ידועה, אין צורך בהכרח להחמיר עמו יתר על המידה בעת מתן הפיצויים על פי חוק.

החמרה זו הייתה עלולה להביא לדחיית התביעה והותרת הנפגע ללא פיצוי, בניגוד לשיטה שהונהגה במשפט הישראלי. לחילופין, היעדר הפיצוי היה עלול להעביר מסר מבית המשפט כי לא היה מקום להעניק לנפגע סעד בשל היעדר "שקידה סבירה" בזיהוי הנהג שפגע. דחיית התביעה בשל סיבה זו הייתה עלולה ליצור רושם של "הענשת" הנפגע התמים היות ונמנעה ממנו האפשרות לחייב את המבטחת בתשלום פיצוי.

אפשרות זו איננה ראויה, נקבע בפסק הדין. יתרה מזאת, התובעת עלתה לישראל מרוסיה שנתיים טרם האירוע ולכן התקשתה בהבנת השפה העברית. נקבע כי היה ספק אם במצבה של התובעת לאחר התאונה, היה ביכולתה לברר את זהות הנהג ופרטי המלגזה. אמנם לא היה ניתן לשלול את טענת קרנית לפיה לו התובעת הייתה שבה למקום התאונה מיד עם שחרורה מבית החולים ולאחר מכן פונה למשטרה, במקום להמתין שלושה חודשים, זהות הנהג ומבטחת המלגזה הייתה מתגלה. עם זאת, השופטת ציינה כי סבירותה של אפשרות זו, לאור מצבה המיוחד של התובעת, הייתה נמוכה. בסופו של דבר, השופטת קבעה כי התובעת פעלה בשקידה סבירה ולכן עמדה לה כנגד קרנית זכות פיצוי.

מלגזה - האם רכב מנועי?

לאחר קביעה זו, היה על השופט לברר האם המלגזה הינה כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק. התובעת צירפה לתצהירה תמונות שצולמו כשנתיים לאחר התאונה בקרבת המקום. בתמונות היה ניתן לראות, בין היתר, מלגזה בעת הובלת מטען. המלגזה נסעה על הכביש בסמוך למפעל ממנו יצאה התובעת ושאליו נכנסה מיד לאחר התאונה.

לטענת התובעת, המלגזה בתמונה הייתה דומה מאוד למלגזה שפגעה בה. השופט קבע כי המלגזה בתמונה הייתה דומה מאוד למלגזה שהייתה מעורבת בתאונת דרכים במקרה אחר, שם נקבע כי היה מדובר בכלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק. על סמך קביעה קודמת זו, והדמיון הרב בין שני כלי הרכב, השופט החליט כי המלגזה נשוא הדיון דנן ענתה להגדרת "כלי רכב מנועי" כפי שנקבעה בחוק. בסופו של דבר, לתובעת עמדה עילת תביעה כנגד קרנית הנתבעת. היות ושאלת החבות נדונה בנפרד משאלת גובה הפיצוי, לא נקבע שיעור הפיצויים במסגרת החלטה זו.