דיני תכנון ובניה – סמכות הוועדה המקומית להתנות תנאי אכלוס בהיתר הבניה
כאשר אדם מעוניין לבנות בניין הוא זקוק להיתר בנייה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הא הגוף המנהלי המוסמך ליתן היתר זה. את סמכותה שואבת הוועדה המקומית מחוק התכנון והבנייה, אשר קובע בסעיף 61 מהן מטרותיה של תוכנית המתאר המקומית אשר מכוחה מוצאים היתרי בנייה: הבטחת תנאים נאותים מבחינת הבריאות, התברואה, הנקיון, הבטיחות, הבטחון, התחבורה והנוחות ומניעת מפגעים על ידי תכנון הקרקע ושימוש בה. סעיף 265 לחוק התכנון והבנייה מסמיך את שר הפנים להתקין תקנות בנוגע לביצוע החוק, ובכלל זה אילו תנאים ניתן להציב בהיתר בנייה. התקנות הרלוונטיות בנוגע לתנאי האכלוס הן תקנות 16 ו-21.
תיאור המקרה
להלן פרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט ובמסגרת נדונה סמכותה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להציב תנאי אכלוס במסגרת היתרי בנייה. הדיון בסוגיה זו התבצע כתוצאה מכתב אישום שהוגש כנגד בעל נכס אשר אכלס אותו בטרם קבלת תעודת גמר ובכך הפר את היתר הבנייה שקיבל. הוועדה המקומית פתחה נגדו בהליכים פליליים (באמצעות המאשימה – מדינת ישראל), בשל כך שהפר את היתר הבנייה. בתגובה לכתב האישום לעיל טען הנאשם בבית המשפט כי הוועדה כלל לא הייתה מוסמכת להתנות את איכלוס הנכס בקבלת תעודת גמר.
טענות הצדדים
המאשימה טענה כי שמורה לוועדה המקומית הסמכות להתנות תנאי אכלוס בהיתר הבנייה, וזאת מכוח תקנה 16 לתקנות התכנון והבנייה, הקובעת כי הוועדה המקומית מוסמכת להתנות היתר בתנאים. לתקנה מצורפת רשימת תנאים, אך מצוין ספציפית כי זוהי רשימה בלתי סגורה. לאור זאת, טענה המאשימה כי ניתן להתנות תנאי אכלוס, שכן הוא עשוי להגשים רבות מתכליות החוק. בנוסף, נטען כי אכן בוטלה בתקנה 21 הסמכות להטיל תנאי אכלוס, אך הפרשנות הנכונה של התקנה דנן היא שניתן להטיל תנאי אכלוס בטרם ניתן אישור לחיבור הנכס למים וחשמל, אך לאחר החיבור שוב לא ניתן להטיל תנאי אכלוס.
מנגד, הנאשם טען כי תקנה 21 בנוסחה הנוכחי כלל אינה מאפשרת להציב תנאי אכלוס בהיתר בנייה, סמכות זו הייתה קיימת בעבר, אך בוטלה מפורשות בידי המחוקק, ומשכך, לא נכון היה להחזירה מן הדלת האחורית על דרך של פרשנות מרחיבה ביותר. בנוסף, נטען כי באם הסמכות בוטלה בתקנה 21, הרי שלא היה כל הגיון בטענה כי ניתן להפעילה מכך תקנה 16 הכוללת רשימה בלתי סגורה של תנאים.
דיון והכרעה – לא היה בסמכותה של הוועדה המקומית להציב תנאי אכלוס בהיתר בנייה
בית המשפט האזין לטענות הצדדים, בחן את נוסח התקנות ומסר את פסיקתו. נקבע כי תקנה 21 בנוסחה דאז (ואף כיום) אינה כוללת תנאי אכלוס. צוין כי תנאי זה נמחק בידי המחוקק ביודעין בכוונת מכוון. בית המשפט הבהיר כי תנאי האכלוס אשר דרש תעודת גמר בטרם האכלוס, הוחלף בתקנה 21 בדרישה להגיש בקשה לקבלת תעודת גמר עד שנה לאחר חיבור למים וחשמל. לאור קביעה זו של המחוקק, בית המשפט פסק כי אין להציב תנאי אכלוס, ולכן הדבר לא היה בסמכותה של הוועדה לתכנון בנייה.
לא זו אף זו, בית המשפט קבע כי בהינתן ותנאי האכלוס בוטל בצורה מפורשת, הרי שלא ניתן היה לפרש את תקנה 16 הכוללת רשימה בלתי סגורה של תנאים ככזו המאפשרת הטיל תנאי אכלוס. כעולה מן האמור לעיל, הצבת תנאי האכלוס לא היה בסמכותה המנהלית של הוועדה לתכנון ובנייה, ומשכך, נקבע כי הנאשם כלל לא הפר את היתר הבנייה שקיבל. התוצאה האופרטיבית של הדברים הייתה כי כתב האישום בחשד להפרת היתר הבנייה בוטל.