רשלנות רפואית של רופא משפחה באבחון מחלה נדירה

רשלנות רפואית היא מצב שבו רופא פועל בצורה שאינה עומדת בקנה המידה הסביר הדרוש ממנו בתור שכזה. בעצם, הרופא מעניק טיפול ומאבחן מצב בריאותי ותוך כך חורג מרמת הזהירות הנדרשת ממנו, ובכך מסב נזק למטופל. כבעל מקצוע אשר עבר הכשרה מקצועית ארוכה, מצופה מרופא לפעול ברמת זהירות מסוימת, דבר המכונה במשפט הישראלי "חובת זהירות" ומקיים שני מאפיינים: נדרשת חובת זהירות מושגית (כלומר בין בעל המקצוע ובין מקבל השירות היינו החולה) וחובת זהירות קונקרטית (במקרה הספציפי).

יש לכם שאלה?

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית בלידה

אם הרופא לא עמד בחובתו זו, הוא יימצא כמי שהתרשל בביצוע תפקידו. אם התרשלות זו מסבה נזק לחולה והקשר בין השניים מוכח (מה שמכונה "קשר סיבתי"), הרופא יימצא כמי שאחראי בגין ביצוע עוולת הרשלנות בנזיקין, ויידרש לפצות את החולה.

עולה חדשה, סבלה מתסמונת שפגעה ביכולותיה המוטוריות, הקרדיולוגיות, הנוירולוגיות, הפיזיות והשכליות. היא נבדקה על ידי רופאת משפחה, טענה טענות שונות והופנתה לבדיקות נוספות. באחד מן הימים עברה האישה אירוע מוחי ששיתק את פלג גופה הימני ובמקביל עברה ניתוח לב להחלפת אחד המסתמים כי חלתה גם במחלת לב חמורה.

המחלוקת בין הצדדים הייתה האם התרשלה רופאת המשפחה עת ביצעה בדיקות שונות בתובעת? האם יכולה הייתה לאתר את תסמיני מחלתה של התובעת? מהו הסטנדרט הרפואי הנדרש מרופא משפחה בקופת חולים (רפואה ציבורית ולא פרטית) לצורך אבחון מחלה לאור תסמינים שונים של החולה שבפניו? כיצד אמורה הייתה רופאת המשפחה לפעול במקרה דנן? האם נהגה כרופא סביר?

טענות הצדדים

התובעת טענה, כי הטיפול שהייתה צריכה לקבל הוא פשוט יחסית ובלעדיו נגרם לה נזק בלתי הפיך לאחד ממסתמי הלב. עוד טענה כי הרופאה הייתה חייבת להסיק לאור תוצאות הבדיקות של התובעת והתסמינים מהם סבלה, כי יש סיכוי שהתובעת חולה במחלה זו ולהפנותה לטיפול המתאים.

הרופאה הנתבעת טענה כי רפואה סבירה אינה הפניית חולים לבתי חולים ולבדיקות מבלי לבצע בדיקה ראשונית על ידי רופאת המשפחה, כפי שעשתה, מה גם שלא קיבלה תיעוד של ההיסטוריה הרפואית של התובעת. כמו כן, מדובר במחלה נדירה שקשה לזהותה והנזק נגרם בטרם הגיעה של התובעת אל הנתבעת. בנוסף, נטען כי אבחון שגוי אינו מהווה רשלנות רפואית. המומחים מטעם התובעת טענו כי הנתבעת הייתה צריכה לזהות את המחלה או לפחות לחשוב פעמיים בשל התסמינים שהופיעו בגופה של התובעת. המומחים מטעם הנתבעת טענו, כי הבדיקה שביצעה הרופאה הייתה תקינה ועל פי כל הנהלים הדרושים.

מחלה נדירה והיקף הזהירות המונח על כתפיו של רופא משפחה

בית המשפט עמד על כך שמדובר במחלה נדירה בתחום רפואת המשפחה כיוון שאינה מצויה בתחום מומחיותו של רופא משפחה רגיל. שכן, רופא משפחה הוא הראשון שרואה את החולה, עליו להכיר קשת רחבה של מחלות, והוא המפנה את החולה להמשך הטיפול. רף המומחיות הנדרש מרופא משפחה נמוך מזה הנדרש מרופא מומחה. כמו כן, לפי ההלכה השאלה היא האם נהגה כנכון, ולא מה התוצאה - בחישוב הסתברות קרות הנזק למול ההוצאות למניעתו ועוד.

הטיפול הרפואי אינו מתמטי ולכן יש לבחון אותו בפרמטרים של סבירות ולא פרמטרים של מקסימום. האפשרויות העומדות בפני רופא משפחה לאבחן הן יחסית מוגבלות, והתובעת הופנתה אל הבדיקות המקובלות אליהן מפנים רופאי משפחה. אך, בשלב מסוים לאחר שהתובעת כבר סבלה מהסימפטומים זמן רב והטיפול באנטיביוטיקה לא צלח, היה על הרופאה לבצע בדיקות גופניות נוספות והערכה מחודשת, בעצמה. הסבירות, כי בשלב זה הייתה הרופאה מזהה את הבעיה בלב, היא גבוהה אך היא עיכבה את המשך טיפול בה, עיכוב דרמטי ומיותר.

בית המשפט מצא כי אין ספק שהנתבעת לא הייתה אחראית לעצם היווצרות המחלה בגופה של התובעת. עם זאת, נקבע כי הרופאה התרשלה בביצוע הבדיקות ובנוסף לכך היו בגופה הפגם המולד וחיידקים. הרופאה אמנם לא גרמה לנזק עצמו אך מנעה מהתובעת את אפשרות ההחלמה מאחר שלא איתרה את המחלה בזמן והגבירה את הסיכון להיווצרות הנזק. בנוסף, בית המשפט מצא אשם תורם בהתנהלותה של התובעת, על שלא פנתה בזמן לרופאה מלכתחילה.

לסיכום,

לאור התרשלות הרופאה והאשם התורם של הנתבעת, נקבע שהנתבעת תפצה את התובעת ב-30% מנזקיה. כלומר, אם מוכח כי לתובע יש אשם תורם, תפחת האחריות המוטלת על הנתבע.