ביטול שחרור מוקדם של אסיר המרצה עונש בגין עבירות סמים

כל אסיר שמסיים לרצות שני שליש מתקופת מאסרו, עולה לועדת השחרורים על מנת לבחון את שחרורו המוקדם. גם אם הועדה מחליטה על השחרור המוקדם, המדינה יכולה לערער על החלטה זו, כפי שנראה להלן.

יש לכם שאלה?

פורום כתב אישום

פורום רישום פלילי

פורום מעצר

החלטה זו עניינה עתירתה של המדינה כנגד החלטתה של ועדת השחרורים שאמונה על שחרור אסירים על תנאי. האסיר במקרה זה זכה לשחרור מוקדם על תנאי מעונש מאסר שנגזר עליו למשך חמש שנים. לפני שהסתיימה תקופת שחרורו על תנאי, הוא ביצע עבירת סמים נוספת במסגרתה ניסה לייבא 50 ק"ג סם קוקאין מברזיל. לאור ביצוע העבירה הנוספת, האסיר הועמד לדין מחדש ונגזר עליו מאסר של 59 חודשים נוספים, עונש שכלל גם הפעלת עונש המאסר על תנאי שקיבל בגין ביצוע העבירה הקודמת.

בשל ביצוע העבירה הנוספת, האסיר הובא בפני ועדת השחרורים שהורתה על שחרורו על תנאי, על מנת להפקיע את השחרור המוקדם. בעת הדיון, התברר שכאשר הנאשם שוחרר, אז ברישיון האסיר נכתב בטעות שתום תקופת התנאי חלה כחודשיים לפני המועד האמיתי. העבירה אותה ביצע האסיר בוצעה בתוך תקופת התנאי כפי שהיא הייתה אמורה להיות, אבל היא לאחר תקופת התנאי כפי שנרשמה. ועדת השחרורים קבעה כי העבירה בוצעה בתקופה בה האסיר היה על תנאי, בניגוד לרשום ברישיון. בגין קביעה זו, הגיש האסיר עתירה לבית המשפט המנהלי, והצדדים הגיעו לסיכום שצריך להתחשב בתקלה, ויוטל על הנאשם מחצית מתקופת המאסר בשל הפרת התנאי. לסיכום סוגיה זו, הוטל על הנאשם עונש כולל של 5 שנים ושבעה חודשים, בשל ביצוע העבירה הנוספת ומחצית מתקופת השחרור על תנאי שהופקעה.

ועדת השחרורים השניה בעניינו של האסיר

לאחר שפקעה תקופת שני שליש מתקופת המאסר השני, הובא הנאשם פעם נוספת בפני ועדת השחרורים. ועדת השחרורים החליטה לקבל את המלצת הרשות לשיקום האסיר, וביקשה לשחרר את האסיר על תנאי (שוב). התנאי היה שהוא ישהה כל אותה תקופה במושב עמק הירדן ושם יעסוק בחקלאות. בשל החלטה זו של ועדת השחרורים, הגישה המדינה את העתירה הנוכחית, וביקשה לבטל החלטה זו.
טענות הצדדים

המדינה טענה כנגד החלטת הועדה, וזאת תוך ציון שני נימוקים. ראשית, המדינה סברה כי כאשר הועדה נתנה משקל לטעות שהייתה ברישום תקופת המאסר על תנאי הקודמת, הרי שהיא נתפסה לכלל טעות משום שהתחשבות בשיקול זה נעשה כבר בעת גזירת העונש השני על הנאשם. לכן, אין להעניק לאסיר הטבה נוספת בגין הטעות. בנוסף, הועדה טעתה כאשר קבעה שהאסיר שינה את אורחות חייו, וזאת משום שהעתקת מקום המגורים נעשתה עוד לפני ביצוע העבירה השניה. בגדול, הטענה של המדינה הייתה שההחלטה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. סנגורו של האסיר חזר על נימוקי הועדה, תוך הדגשת הטעות שנעשתה בעניינו, וכן תוך הדגשת סבירות ההחלטה לטעמו.

החלטת בית המשפט

בית המשפט בחן את החלטת ועדת השחרורים. הוא ציין כי החלטת הועדה התבססה בעיקר על תוכנית השיקום של האסיר, ועל הטעות שנעשתה בהפקעת רישיונו של המשיב בעבר. כאשר בוחנים את דוחות השב"ס, רואים שהדו"חות אינם חיוביים. המשיב הועמד לדין משמעתי מספר פעמים בזמן מאסרו, ומדובר באדם שפועל על פי נורמות עברייניות. בית המשפט פסק כי מהחלטת הועדה, עולה שהיא לא התייחסה כלל להערות אלו, אלא בעיקר על דבריו של האסיר לפיהם שינה את אורחות חייו. לשינוי נטען זה אין כל אחיזה במציאות או בדוחות שהוגשו לבית המשפט.

נראה גם שהועדה לא נתנה את המשקל הראוי לכך שהמשיב כבר הוכיח בעבר שלא ניתן ליתן בו אמון. הועדה אף התעלמה מכך שהעבירה בוצעה זמן קצר בלבד ממועד שחרורו של האסיר, וזאת בזמן שחרב תקופת המאסר על תנאי, וחרב שלילת השחרור המוקדם מרחפות מעליו.

לסיכום, בית המשפט מציין כי ועדת השחרורים קיבלה החלטה בלתי סבירה כאשר החליטה על שחרורו המוקדם של האסיר, תוך התעלמות מנסיבותיו של האסיר. יתר על כן, הועדה כן נתנה מקום לשיקול לא רלוונטי, שהתייחס לטעות שנעשתה ברישיון האסיר הקודם שלו. לאור כך שהועדה צריכה לבחון שחרור מוקדם על פי הסיכוי שהאסיר יחזור לפעילות עבריינית, הרי שלא היה מקום לשחרר אותו בשחרור מוקדם על תנאי. עתירת המדינה מתקבלת ומתבטלת החלטת ועדת השחרורים.