פס"ד בעניין אחריותו של בעל תו סוחר במכירת מכוניות

בעניין: יהב דוד
ע"י ב"כ עו"ד נאוה שוחט-ברנר התובע
נ ג ד
כץ שרון
ע"י ב"כ עו"ד מזרחי יגאל הנתבע

פסק-דין
עניינה של תביעה זו עסקת מכר לרכישת רכב משומש, וחובותיו של בעל "תו-סוחר" ואחריותו למכר.

התובע עתר להצהיר על בטלות עסקת המכר, ולהשבת התמורה לידיו.

טענות התובע:
1. התובע ביקש לרכוש רכב.

2. התובע פנה למודעה שפורסמה בעיתון למכירת רכב מסוג מאזדה דמיו, ונפגש עם מי שהציג עצמו לפניו בשם "ישראל פוגל" (להלן: "פוגל"), שטען שהוא הבעלים של הרכב (במשותף עם אביו ואחיו) וכי הרכב שייך לאביו המבוגר, ולכן הרכב נרשם על שם הגיס, שרון כץ, הוא הנתבע.

3. התובע שאינו מומחה בתחום הרכב, ערך בדיקה שטחית של הרכב, ויתר על בדיקה במכון טרם הרכישה, אולם טען שסיכם עם פוגל כי אם כתוצאה מבדיקה שתיערך לאחר הרכישה יתברר שקיימים ברכב ליקויים המחייבים תיקון, יתקנם פוגל על חשבונו.
4. בין התובע לבין פוגל סוכם על רכישת הרכב בסכום של 57,000 ₪, ולבקשת פוגל התשלום יבוצע באמצעות שיק בנקאי למעט 7,000 ₪ שיימסרו לו במזומן.

5. סוכם בין פוגל לתובע להיפגש סמוך לסניף הדואר באור יהודה, על מנת לבצע את העברת הבעלות, ולשם הגיע גם הנתבע.

6. העברת הבעלות בוצעה באמצעות חתימת התובע והנתבע על שטר העברת הבעלות.

7. ימים מספר לאחר המכר התברר לתובע כי הרכב עבר תאונה קשה ביותר בחזית, שפגעה קשות בשלדת הרכב.

8. התובע פנה טלפונית לפוגל, הציג לפניו את תוצאות הבדיקה ודרש מיידית את ביטול העסקה. התובע ציין שפוגל צעק והתרגז ואמר לו שלא יוכל להתפנות ולטפל בעניין.

9. התובע ניסה לאתר את מספר הטלפון בביתו של פוגל, וגילה שאין אדם בשם האמור בכתובת שנמסרה לו על ידי פוגל. ניסיונות התובע לאתר את פוגל באמצעות מספרי הטלפון הסלולרי, העלו כי המדובר במכשירי טלפון מסוג "טוקמן", ולא ניתן לאתר את שם המנוי.

10. התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד פוגל וכנגד הנתבע.
11. התובע החל לנסות ולאתר את הנתבע ולאחר מאמצים רבים איתרו, וזה טען בפניו לראשונה שהוא סוחר מכוניות שאינו מכיר את הרכב, ונתן את שמו רק לצרכי המכירה לאדם המכונה "פוגל", שאותו כלל הוא אינו מכיר.

12. התובע פנה בתלונה למשרד התחבורה כנגד הנתבע.

13. כמו כן בירר במשרד הרישוי וקיבל רשימת בעלים קודמים של הרכב ואז נודע לו כי הנתבע הוא אכן סוחר מכוניות ובעבר הרכב היה שייך לגב' פנינה בייגה.

14. התובע איתר את גב' בייגה שציינה כי הרכב היה מעורב בתאונה וכתוצאה ממנה נרשמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 40%, והרכב הועבר על ידה לחברת הביטוח.

15. התובע ביקש משמאי לבדוק את הרכב וממצאיו של השמאי הראו כי קיימת ירידת ערך של 20% וזאת לאחר התיקון, ומבירור שערך לגבי עברו הביטוחי של הרכב הסתבר כי נקבע מצבו של הרכב כ"אובדן" בשנת 2006.

טענות הנתבע
16. הנתבע לא מכר לתובע את הרכב; הנתבע לא ניהל עמו משא ומתן למכירת הרכב. התובע רכש את הרכב מפוגל והוא זה שניהל עמו את המשא והמתן.

17. הנתבע לא ידע על דבר התמורה בין התובע לפוגל, ולא הובאה אסמכתא על התשלום.
18. הנתבע אינו שותפו של פוגל ואין לו קשר אליו.

19. הבעלות ברכב נרשמה על שם הנתבע בתוקף היותו בעל תו סוחר, המשאיל את שמו לרוכשי מכוניות שונים (תמורת תשלום של מאות שקלים), כדי שלא תירשם ברישיון הרכב בעלות נוספת ("יד נוספת").

20. חובת הגילוי המוגברת חלה כאשר סוחר יודע את מצב הרכב. במקרה דנן לא חלה חובת גילוי, באשר לא הוכח שהנתבע ידע על הליקויים ברכב.

21. רישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, והתובע ידע שהנתבע הוא אינו הבעלים האמיתי של הרכב, אלא הרכב הוא בבעלות פוגל, ופוגל הוא זה שקיבל את התמורה, ואף נתן הצהרה בקשר למצבו של הרכב (נספח ב' לכתב התביעה).

22. מעורבותו היחידה בעסקה היתה חתימתו על שטר המכר להעברת הבעלות על שם התובע.

23. התובע, שהוא עורך-דין, התרשל בכך שהאמין לפוגל ולא בדק את הרכב. התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, הנתבע לא הטעה את התובע ולא הציג לו כל מצג, ואין בגרסת התובע כדי ליצור יריבות משפטית בין השניים.

24. את מחדליו של התובע בכך שלא בירר את מצבו של הרכב מבקש להטיל לפתחו של הנתבע תחת הגשת תביעה כנגד פוגל.
דיון והכרעה

25. השאלה העומדת לדיון היא אחריותו של הנתבע כמי שהוא בעל תו סוחר והיותו רשום כבעליו של הרכב כסוחר.

26. בראשית הדיון ייאמר,שעדותו של התובע היתה מהימנה ואמינה בעייני. נתתי אמון מלא בדבריו והתרשמתי מכנותו. התרשמתי שנפל קורבן בתמימותו כי רבה לנוכל בעסקה כושלת. גרסתו של התובע לא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית, ועדותו היתה קוהרנטית וברורה.

27. עם זאת, יש לבחון האם יש בתביעה להטיל את האחריות, כולה או חלקה, לפתחו של הנתבע בלבד.

28. טוען הנתבע שעצם היותו בעל תו סוחר, והיותו רשום כבעלים של הרכב כסוחר אינה מטילה עליו כל אחריות ו/או חבות כלפי התובע, הוא השאיל את שמו לרוכש המכונית (תמורת תשלום של מאות שקלים) ותקנות המסחר ברכב משומש אינן חלות בעניינו מאחר ולא הוא זה שמכר את הרכב.

29. אין בידי לקבל את טענות הנתבע שכל מעורבותו בעסקת המכר היא בכך "שהשאיל" את שמו על מנת שלא תירשם בעלות נוספת לרכב.

30. על סוחר מכוניות, ומי שבידיו "תו סוחר" חבות ואחריות ישירה לעסקת המכר לגבי רכב הרשום על שמו ככזה.

31. הטענה כאילו המדובר ב"שם להשכיר", אינה ראויה, ואינה עומדת בקנה אחד עם הוראות הדין.

32. סעיף 9 לפקודת התעבורה הדן ב"תו סוחר" קובע בזו הלשון:

"על אף האמור בסעיף 7(א) רשאית רשות הרישוי, לאחר ששולמה האגרה שנקבעה, לייחד ליצרן או ליבואן של רכב, לבעל מוסך שיש לו רשיון כדין, לסולר של רכב או למעבדה לבדיקת רכב שאישרה רשות הרישוי, תו-סוחר כללי שמותר להשתמש בו, בדרך שנקבעה, לכל רכב הנמצא במבחן לאחר ייצורו או לאחר ייבואו או במבחן על ידי המתעתד לקנותו או אחרי תיקונו."

33. תקנה 295 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת מפורשות כי לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש ברישיון סחר אלא למטרות המפורטות בתקנה 293.

34. עינינו הרואות – רישיון הסחר הוא רישיון אישי שאינו ניתן להעבירה ולבטח לא ניתן לסחור בו, כפי שעשה הנתבע.

35. הנתבע הפר את הוראות הדין וערך עסקה עם פוגל, עת סחר בתו הסחר, הנוגדת את הוראות הדין.

36. הנתבע לא יכול להסתתר כעת ולטעון שלא היה חלק מהמשא ומתן בין פוגל לבין התובע; על הנתבע חלה חובה ישירה ואף מוגברת של תום לב במסגרת עסקת המכר.

37. על הנתבע החובה לגלות מיוזמתו ואף בכתב מהו המצב האמיתי של הרכב. זוהי חובתו על פי דין – וזאת, אין חולק שלא עשה.

38. תקנות מסחר רכב משומש, תשל"ח- 1978 וחוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981, נועדו להגן מפני פגיעה בצרכן, והנתבע לא ביצעם – בהסתתרו מאחורי עסקת התובע מול פוגל.

39. התנהגות הנתבע היתה תוך עצימת עיניים לתוצאות מעשיו של פוגל ושלא בתום לב, – אין הנתבע יכול לסחור בתו הסוחר שברשותו, לעצום עיניים בעסקאות שבין פוגל לבין התובע ולטעון כי לא ידע ולא היה צריך לדעת; עצם המסחר האסור בתו היה בו כדי להפוך את הנתבע לשותף מלא לפעולותיו של פוגל. לא ניתן להמחות את התו כפי שלא ניתן להמחות את החובות שבדין הכרוכות עם קבלת התו.

40. עדותו של התובע כאמור היתה אמינה ומהימנה עלי, ואני מעדיפה על פני עדותו של הנתבע.

41. הנתבע, שנשא בעת הרלוונטית תו סוחר והרכב היה רשום על שמו, חב חובת זהירות מוגברת והתנהגותו, בנסיבות תיק זה, מהווה בנוסף אף עוולת הפרת חובה חקוקה, כהגדרתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין.
42. בהתנהגותו זו במעשיו, ובמחדליו, חבר הנתבע לפוגל לביצוע עסקת המכר, ומשכך משמשים הם מעוולים יחדיו, ויש לראותו כמי שהתרשל בבחירת פוגל כמי שיפעל למכירת המכונית ו/או הרשה בחתימתו על שטר הבעלות את המעשה שגרם לפגיעה ו/או לנזק שנגרם לתובע.

43. בנסיבות אלה, זכאי התובע לבטל את העסקה.

44. טוען הנתבע שהתובע לא הוכיח את התמורה אותה שילם לפוגל; אכן, התובע לא הביא ראייה ממנה אני למד על התשלום ששולם, אולם חזקה על הנתבע, שהיה רשום כבעלים של הרכב שחתם על טופס העברת הבעלות, שקיבל את מלוא התמורה עבור הרכב בטרם חתם על המסמכים. בנסיבות אלה אני סבור שהנטל להוכיח שלא התקבלה תמורה עוברת לשכם הנתבע – והנתבע לא עמד בו כלל ועיקר, ולפיכך אני מקבל את עדות התובע ששילם את הסכום של 57,000 ₪ עבור הרכב.

45. אני דוחה את טענת הנתבע שבנסיבות המקרה, ובמיוחד עת המדובר בעורך דין, היה על התובע לבדוק את הרכב במכון טרם הרכישה. אכן – ככלל, אני סבור שעל הרוכש חלה חובה לבדוק את הרכב, אולם בנסיבות תיק זה ומשלא העלו לא פוגל ולא הנתבע ולא גילו לתובע את הפרטים המהותיים הקשורים לרכב (שלא לומר כי נעשה ההפך) אינני סבור שיש להטיל על התובע רשלנות תורמת, ואם היא קיימת הרי במקרה דנן – רשלנותו התורמת היא אפס, כבר נאמר על ידי בית המשפט העליון בע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי (פ"ד לב (1) 231) ש:"רמאי אינו יכול להנצל מתוצאות רמאותו מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת (ולא גילה אותה בפועל)...".
46. לסיכום: אני מבטל את עסקת מכר הרכב, ומורה על השבת התמורה.

47. כמו כן אני כמו כן אני מחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש, הסבל ובזבוז זמנו בסכום של 10,000 ₪.

48. על אף האמור בסעיפים 47-46 לעיל, ומאחר והתובע העמיד את תביעתו על סכום של 50,000 ₪ וזאת על מנת להישאר בגדר הליך סדר הדין המהיר על מנת להחיש הדיון, הרי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 50,000 ₪ בלבד בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (8.5.07) ועד לתשלום המלא בפועל.

49. כמו כן אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט, וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ כדין שישאו ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן והודע היום, כ' אייר תשס"ח (25.05.08), בלשכתי, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.


עודד מאור, שופט


עודכן ב: 25/07/2013