חישוב הפסד ההשתכרות בגין "השנים האבודות" - צעירה בת 18

בית המשפט קיבל תביעה לחישוב הפסד השתכרות על פי הלכת "השנים האבודות" שהוגשה על ידי הורי מנוחה. לטענת חברת הביטוח הנתבעת, היה מקום להעריך את מרכיב החיסכון של המנוחה בשיעור נמוך יותר, אך בית המשפט דחה טענה זו בשל היעדר הוכחות ספציפיות. מנגד, בית המשפט דחה את בקשת ההורים להורות על פיצוי בסך 49 אלף ₪ עבור הוצאות המצבה בבית הקברות.

יש לכם שאלה?
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום תביעת ביטוח
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות

 

במקרה זה, הוגשה תביעה לפיצוי עיזבון המנוחה שנהרגה בתאונת דרכים. התובעים היו הוריה של המנוחה, שנהרגה בהיותה בת 18, ויורשיה. הנתבעת הייתה חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב המנוחה. הצדדים היו חלוקים באשר לאופן חישוב הפסד ההשתכרות בגין "השנים האבודות" וכן בשאלת גובה הפיצוי עבור הוצאות הקבורה ומצבה.

טיעוני הצדדים

לטענת התובעים, במועד התאונה, הייתה המנוחה בכיתה י"ב והייתה עתידה לסיים את לימודיה עם תעודת בגרות מלאה. המנוחה הייתה תלמידה חרוצה שעבדה במקביל בחנות נעליים, בעבודה זמנית עד לסיום הלימודים והגיוס לצבא. התובעים טענו כי סך כל הפיצוי שהגיע להם בגין השנים האבודות עמד על סכום של 608,540 ₪. זאת על פי חישוב השתכרות של 6,713 ₪ לחודש, כפול 30%, אשר היוו את מרכיב החיסכון, למשך 47 שנות העבודה אותן הפסידה המנוחה. באשר להוצאות המצבה, התובעים ביקשו שהנתבעת תישא בעלות מצבה מיוחדת שעלותה הייתה 49,510 ₪. לדידם, הם ביקשו להקים לזכר בתם היחידה מצבה מיוחדת ולא לשפר את איכות חייהם באמצעות סכום זה.

מנגד, הנתבעת טענה כי חישוב התובעים נעדר כל בסיס כלכלי. היא הסתייעה בחוות דעת של כלכלן אקטואר שקבע ששיעור החיסכון שהמנוחה הייתה יכולה לחסוך היה נמוך יותר ועמד על סך של 263,613 ₪. כלומר, סכום זה היווה את הפיצוי עבור "השנים האבודות".
בעניין הוצאות המצבה, הנתבעת סברה כי לא היה ניתן לתת ביטוי הולם לכאבם וסבלם של התובעים באמצעות החזר הוצאות המצבה. כלומר, לא היה מקום להעניק לתובעים סכום זה שכן, היה בו כדי לשפות בגין מרכיב של כאב וסבל. לדידה, לא היה ניתן לצפות שהמבטחת תחויב בפיצוי זה, שחרג מהסטנדרט, והתובעים היו יכולים להסתפק במצבה בעלות של 10,000 ₪.

דיון והכרעה

על פי ההלכה המשפטית שקבעה את אופן חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, החישוב נעשה לפי שיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק לתקופה של 46 שנים תוך היוון כפול, כאשר מדובר במנוח חסר תלויים. עם זאת, נקבע כי אופן עריכת החישוב עשוי להשתנות בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות שינוי. לטענת הנתבעת, התקיימו במקרה דנן נסיבות מיוחדות שהצדיקו שינוי החישוב, לרעת התובעים. זאת לאור העובדה שהמנוחה לא התחתנה, וחישוב התובעים נערך מתוך הנחה שהייתה מתחתנת ובעלה היה משתכר בשיעור השכר הממוצע במשק. חברת הביטוח טענה עוד כי במידה והמנוחה לא הייתה מתחתנת, או שבעלה לא היה משתכר, שיעור החיסכון היה שלילי.

השופט קבע כי לא היה מקום לטעון טענה כללית זו אלא להוכיח נסיבות קונקרטיות שהצדיקו סטייה מהחישוב, כגון כישורים מיוחדים, השכלה גבוהה, הצטיינות בלימודים וכדומה. טענות אלו לא נטענו על ידי מי מהצדדים ולא הוכחו, ולכן לא היה מקום לקבל את עמדת הנתבעת לפיה היה לסטות מההלכה הקיימת, רק לאור ראיות סטטיסטיות כלליות. משכך, נקבע כי שיעור החיסכון של המנוחה לא היה עתיד להיות קטן משלושים אחוזים.

באשר להוצאות המצבה, השופט קבע כי לא היה מקום להיענות לבקשת התובעים. שכן, היענות זו משמעה הייתה יצירת אפליה בינם לבין משפחות אחרות אשר איבדו את קרוביהם, בעוד מטרת הפסיקה הייתה ליצור אחידות ברכיב פיצוי זה. לבסוף, הוחלט להטיל על הנתבעות חלק מעלות המצבה, בסך של 25 אלף ₪ על מנת לאזן בין עמדות הצדדים.