בעניין: מדינת ישראל-פמת"א
ע"י ב"כ עו"ד ז'נה המאשימה
נ ג ד
מזל-בעצמה
ע"י ב"כ עו"ד סתוויות רייכמן – ס.צ. הנאשמת


ג ז ר - ד י ן

מזל, ילידת 1970, (להלן: "הנאשמת") אם חד הורית ל-4 ילדים עבדה במהלך 2001 כמנהל חשבונות בחברת קוסמטיקה ניו ליין ורז וקוסמטיקס (להלן: "החברה"). כתב אישום קודם שהוגש נגד הנאשמת, המייחס לה עבירות על סעיפים 391, 423, 425, 418 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), נמחק ב- 12.02.06 לאחר שלא אותרה.
כתב האישום הוגש מחדש ב-24.05.06 ולפיו תוך כדי עבודה בחברה גנבה הנאשמת סכום כולל בסך 54,000₪ במזומן שהגיעו לחזקתה במסגרת תפקידה. כדי להסוות הגניבה, במקרה אחד הזינה הנאשמת למערכת הממוחשבת של החברה פרטים כוזבים, ובמקרה אחר, הפקידה צ'קים של בעלה לשעבר, אותם זייפה.
לנוכח חומרת העבירות ועמדת הפרקליטות, מונתה עו"ד רייכמן לייצג הנאשמת (להלן: "הסנגורית").

בישיבת יום 14.12.06 הורשעה הנאשמת על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון (עמ' 6 לפרוטוקול) בגניבה בידי עובד (שני מקרים), מרמה והפרת אמונים בתאגיד (שני מקרים), רישום כוזב בתאגיד וזיוף מסמך בנסיבות מחמירות.

בהתאם להסדר, בטרם טיעונים לעונש הוזמנו תסקיר משירות המבחן, וחוות דעת מהממונה על עבודות שירות, באשר לכשירותה של הנאשמת לרצות מאסר בעבודות שירות.

שירות המבחן - בתסקיר התייחס השירות, כמקובל, לנסיבותיה של הנאשמת, ילידת 1970, אם חד הורית לארבעה ילדים, כשהבכורה בת 20 שנה והצעיר בן 20 חודש. מפאת צנעת הפרט לא יורחב תיאור נסיבותיה האישיות של הנאשמת. אציין רק את העובדה שהיא היתה מכורה לסמים קשים, אחרי תהליך קשה מאוד הצליחה להיגמל ולהשתלב בחברה כמנהלת חשבונות, כשהיא אם לשתי בנות. משבר קשה בחיי הזוגיות, הביא אותה למשבר כלכלי חמור. הנאשמת התקשתה להתמודד עם קשייה ובמצב זה ביצעה את העבירות נשוא הרשעתה בתיק זה. ייאמר שבתקופה שחלפה מאז ביצוע העבירות נולדו שני ילדיה הצעירים מקשר זוגי חדש, שגם הוא לא החזיק מעמד והגיע לקיצו לאחר הולדת התינוק. על פי התסקיר הנאשמת כיום היא אישה חולה פיזית ונפשית, מטופלת בקביעות ביחידה לתחלואה כפולה שבבית חולים אברבנל ומתקיימת מקבצת ביטוח לאומי.
אין תמה שלאור נתוניה נמצאה הנאשמת בלתי כשירה לרצות מאסר בעבודות שירות (ראו חוות דעת מיום 16.04.07).
לנוכח כל אלו, בהתחשב בהודאה, קבלת האחריות והחרטה, ממליץ שירות המבחן לא לגזור על הנאשמת מאסר בפועל ולהסתפק בענישה הרתעתית, שלא תפגע בתיפקודה כאם. בנוסף מומלץ להעמיד הנאשמת במבחן למשך שנה.

התביעה – בטיעוניו לעונש הגיש התובע את גיליון הרשעותיה של הנאשמת במ/1 והמליץ בפני בית המשפט לקבל עמדת שירות המבחן, להסתפק במאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן. התובע הסביר את שינוי בעמדת התביעה בשל נסיבות חייה הקשות של הנאשמת ואי כשירותה לרצות מאסר בעבודות שירות. עוד הוסיף שיש פסקי דין התומכים בגישה מקילה כזו. לתמיכה הגיש מספר החלטות לעיוני.

ההגנה – באופן טבעי ביקשה הסנגורית לאמץ המלצת שירות המבחן, לקבל עמדת התביעה ולהסתפק בענישה מרתיעה צופה פני עתיד. היא נדרשה בהרחבה לנסיבותיה חייה של הנאשמת ולרקע הקשה שהביא אותה לביצוע העבירות בהן הורשעה. כמו כן הדגישה את מצבה בריאותי החמור של הנאשמת, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, במהלכו לא חזרה הנאשמת להסתבך בפלילים.

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקיר, במסמכים באסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. עובד הגונב ממעבידו עושה זאת תוך מעילה באמון שניתן בו. קשייהם של מעבידים להתגונן מפני אויבים "מבית" הוא בבסיס החומרה היתירה שהמחוקק רואה בעבירה, חומרה המשתקפת בעונש המאסר הכבד שנקבע לצידה. ראו ע"פ (מחוזי ת"א) 72220/04 מדינת ישראל נ' כהנים, פדאור (לא פורסם) 96(9) 76.
2. חובתו של בית המשפט להוציא מן הכוח אל הפועל כוונת המחוקק ולהנחיל נורמות חיוביות ותכליות אלה לא תושגנה בגישה סלחנית. בהקשר לעבירות דנן מוצאת אני להפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ (מחוזי ת"א) 71464/05, מדינת ישראל נ' לאה בנליצ'י, תק-מח 2007(1), 5561 (2007). שם הורשעה הנאשמת בבית המשפט קמא בגניבת 115,000 ₪ ממעביד, זיוף מסמך וכוונה לקבל באמצעותו דבר וקבלת דבר בנסיבות מחמירות. נגזרו עליה 12 חודשי מאסר על תנאי, בנוסף ל-8000₪ קנס ופיצוי בסף 50,000 ₪. בית משפט קמא מצא להתחשב בנסיבותיה האישיות של נאשמת, שביום ביצוע העבירות היתה בת 22, אם חד הורית ל-3 ילדים, שעברה נקי, שביצעה את העבירה בעיצומו של סכסוך גירושין קשה וקודם למתן גזר הדין החזירה למתלונן 30,000 ₪ בהליך אזרחי שניהל נגדה. בית המשפט המחוזי בתל אביב בהחלטת רוב שיצאה מלפני הרכב בראשות כבוד השופט המר, קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על הנאשמת שם 10 חודשים לריצוי בפועל, למרות שגזר דין זה הושת עליה 8 שנים לאחר ביצוע העבירות. דעת הרוב הדגישה, שגישתו המקילה של בית משפט קמא סוטה ממדיניות הענישה הראויה. משכך מחוייבת גם אני בהחמרה.
3. יחד עם זאת על בית המשפט הגוזר את הדין לאזן בין שיקולים שונים ביניהם גמול הרתעה שיקום מניעה (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 601 והאסמכתאות שם, תוך התייחסות ספציפית לנאשם שבפניו ונסיבותיו האישיות בהתאם לעיקרון הענישה האינדיווידואלית. ראו בהקשר זה פסק דינה כב' השופטת ד' דורנר בע"פ 5106/99 אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 350, 354:
"ענישת העבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".
4. להמלצת שירות המבחן משקל רב ובית המשפט מתחשב בה, במיוחד כאשר לדעת התביעה ראוי לכבדה. ואף על פי כן, גם זו איננה אלא המלצה, שהיא שיקול אחד במכלול השיקולים שבית משפט נדרש להם ולא בהכרח המכריע. ראו פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). עוד נאמר על כך כי:
"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה - השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע" (דברי השופט (כתוארו אז) מ' שמגר בע"פ 359,344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 318

5. מן הכלל אל הפרט: האמור לעיל מייתר את הצורך בהדגשת חומרת העבירות נשוא הרשעת הנאשמת. אוסיף רק שהעבירות לכשעצמן מקבלות משנה חומרה לנוכח נסיבות כדלקמן:
א. הגניבה ממעביד בוצעה ביותר מהזדמנות אחת בצורה מתוכננת ומתוחכמת.
ב. לגניבה ממעביד נלוו עבירות חמורות אף הן, במיוחד זיוף צ'קים ורישום סכומי כסף גדולים במטרה להעלים את הגניבות.
ג. אין זו הסתבכותה הראשונה של הנאשמת ולחובתה הרשעות בעבירות סמים ורכוש וגם בעבירת זיוף.
ד. את העבירות נשוא ההרשעה ביצעה הנאשמת בהיותה נקייה מסמים ומשוקמת, עבדה כמנהל חשבונות, נהנתה מאימון מעבידיה, שהתירו לה גישה לכספי החברה וספריה.
ה. שתיקת הסנגורית בנידון מביאה למסקנה שהנאשמת לא עשתה לתיקון הנזק, שגרמה לחברה ולא החזירה אפילו חלק מהכספים שגנבה.
6. בפסק דין לאה הנ"ל חזר בית המשפט המחוזי על הלכה נוהגת משכבר וקבע שבעבירות גניבה ממעביד בנסיבות חמורות כגון אלו, הימנעות מהטלת מאסר בפועל סוטה ממדיניות ענישה ראויה. הפרקליטות הביאה את בית המשפט המחוזי לקביעה זו והשניות של הפרקליטות בעמדתה כפי שהיא משתקפת בהמלצתה בפני בתיק זה, מקשה מאוד על בית המשפט בגזירת דינה של הנאשמת.
7. מקובל עלי שנסיבותיה האישיות של הנאשמת, הודאתה, ילדיה הקטנים ובמיוחד מחלתה הקשה, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ב- 2001, שבמהלכו לא נפתחו נגדה תיקים פלילים נוספים, מחייבים הקלה והתחשבות. אינני מקבלת שנתונים אלה מצדיקים הקלה כה מפליגה כפי שמבקשת הסנגורית בהתבסס על המלצת שירות המבחן ועמדת התביעה.
8. כעובדה הנאשמת נתמכת סעד שאיננה בעלת משאבים כספיים להחזיר את הגניבה שגנבה ובוודאי שלא לפצות את המתלונן על הנזקים שגרמה לו. כמו כן היא איננה אישה בריאה הכשירה לרצות מאסר בפועל בעבודות שירות. מכאן שההיענות לבקשת הסנגורית תביא לתוצאה שעל הנאשמת לא יוטל שום עונש קונקרטי. בנסיבות המקרה החמור הזה התוצאה המבוקשת, בלתי סבירה בעליל, חורגת ממדיניות הענישה הראויה גם בהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, ותפגע באינטרס הציבורי המחייב את בית המשפט להטיל עונש שיכלול גם רכיב הרתעתי אישי וכללי. החוק חל ומחייב גם כשהנאשמים הם אנשים קשיי יום וחולים, והמחלה לא יכולה להיות מגן מפני מתן הדין.

9. אשר על כן אני גוזרת כדלקמן:
א. 17 חודשי מאסר, מתוכם 5 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא תעבור עבירות רכוש מסוג פשע, לרבות ניסיון.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור עבירות רכוש מסוג עוון, לרבות ניסיון.
ג. אני מעמידה את הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך שנה שתחילתו לאחר תום ריצוי עונש המאסר בפועל.
ד. לאור מכלול הנסיבות והתוצאה אליה הגעתי אינני מוצאת להשית על הנאשמת קנס. באשר לפיצוי, מכיוון שבפני המתלונן פתוחה הדרך לתבוע נזקיו בהליכים אזרחיים אינני מוצאת לחייב הנאשמת בתשלום פיצויים.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשירות המבחן.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ז (30 במאי 2007) במעמד הצדדים.


דורית רייךֿֿשפירא, שופטת




עודכן ב: 25/07/2013