ערעור על פיצוי שנפסק בגין הפסד כושר השתכרות לאחר תאונת דרכים

כאשר אזרח נפגע בתאונת דרכים, וכתוצאה מפגיעה זו נגרם לו נזק אשר עלול לפגוע ביכולתו העתידית להתפרנס, באפשרותו של הנפגע להגיש תביעה שאחד מראשי הנזק שלה יהיה הפסד כושר השתכרות. מטרתו של ראש נזק זה היא לפצות את הנפגע בעבור אותם כספים שיכול היה להרוויח אלמלא נפגע בתאונה.

יש לכם שאלה?

פורום תאונות דרכים

פורום תאונות אופנוע

כמובן שחישוב הפסד קשור ההשתכרות תלוי בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונה. הכוונה היא שאדם שהרוויח ממון רב בטרם נפגע, יזכה לפיצוי גבוה יותר מאשר חברו אשר סבל מאותה הפגיעה אך משכורתו הייתה נמוכה יותר. ישנן שתי דרכים לחישוב ראש הנזק של הפסד כושר ההשתכרות. האחת, על דרך של הערכה גלובאלית, ואילו רעותה מתבססת על חישוב אריתמטי (מתמטי) מדויק.

פרטי המקרה

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א נדונה סוגיית הפסד כושר ההשתכרות מזוית בלתי שגרתית. במקרה דנן, הכנסתו של הנפגע דווקא עלתה לאחר הפגיעה שספג, כאשר ברוב המקרים הכנסתם של אנשים שנפגעו בתאונה ונקבעה להם נכות תפקודית צפויה לרדת. המערערות, צמד חברות ביטוח, קבלו על כך שהפיצוי אשר נפסק למשיב בבית משפט השלום היה גבוה מדי. לטענתן, העובדה כי הכנסתו של המשיב עלתה לאחר התאונה מלמדת כי נכותו הרפואית אינה מגבילה אותו ולכן אינה נכות תפקודית.

בראשית הפרשה, נפגע המשיב שהועסק באותה העת כשכיר בחברה לעבודות גובה (שירותי ניקוי באמצעות סנפלינג וכדומה) בתאונת דרכים, ונגרם לו נזק בידו הימנית. המשיב הגיש תביעה בבית משפט השלום כנגד חברות הביטוח אשר ביטחו אותו. אחד מראשי הנזק בתביעה היה הפסד כושר ההשתכרות. בית המשפט קמא הסתמך על חוות דעתו של מומחה רפואי וקבע למשיב 15% נכות רפואית. בית המשפט קמא מצא כי המשיב צפוי היה להשתמש בידיו לצורך עבודתו ולכן במקרה זה נכותו הרפואית סווגה גם כתפקודית. יחד עם זאת, נקבע כי השפעת הפגיעה על כושר השתכרותו של המשיב קטנה משיעור נכותו. בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום על דרך האומדנה, כי הפסד כושר השתכרותו של המשיב עמד על סך של-180,000 שקלים. המערערות סברו כי סכום זה מופרז ולכן ערערו למחוזי.

טענות הצדדים

המערערות טענו כי ייתכן ולמערער אכן נגרמה נכות רפואית, אך העובדה כי הכנסתו עלתה באורח ניכר לאחר התאונה לימדה כי לא ניתן היה לסווג את נכותו כתפקודית. בהתאם לכך, לשיטתן של המערערות, הפיצויים שנפסקו למשיב בערכאה דלמטה היו מופרזים מאוד. המערערות דרשו להפחית את גובה הפיצויים לסכום של 100,000 שקלים בלבד.

מאידך גיסא, המשיב טען כי העובדה שהפיצוי לו זכה חושב בדרך של אומדנה הובילה לכך שנפסק עבורו סכום נמוך בהרבה מהסכום אשר לו היה זכאי. לפי חישוביו של המשיב, באם בית המשפט קמא היה נוקט בחישוב אריתמטי בהתאם לשכרו ונכותו באותה העת, הרי שסכום הפיצויים שהגיע לו היה אמור להיות 470,000 שקלים. נוסף על כך, לטענת המשיב פגיעה ביד עשויה לפגוע בעתיד ביכולתו להתפרנס, הסיבה לכך היא שמקצועו מתבסס על עבודה פיזית. לסיכום, המשיב טען כי אמנם בעת הדיון פרנסתו הייתה טובה, אך אין לדעת מה יוליד יום, ייתכן כי בעתיד יאבד את מטה לחמו ואז נכותו תשפיע באופן ניכרת על פרנסתו.

דיון והכרעה – הערעור נדחה והפיצויים הושארו על כנם

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ונסיבות המקרה ופסק כי דין הערעור להדחות. נקבע כי הכנסתו של המשיב אכן עלתה לאחר הפגיעה, אך לא הייתה כל וודאות כי מצב זה יימשך בעתיד. בית המשפט פסק כי לא הייתה כל ערובה כי הכנסתו של המשיב תישמר גבוהה כפי שהייתה בעת הדיון. בית המשפט מצא כי האפשרות שהמשיב ייפלט בחזרה למעגל העבודה, ויתקשה עקב נכותו בהשגת פרנסה ראויה, אינה אפשרות בלתי סבירה. בהתאם לכך, נפסק כי סכום הפיצויים לו היה זכאי המשיב הותר על כנו.

בית המשפט ציין כי ערכאת הערעור לא ראתה צורך להתערב בדרך חישוב הנזק של הערכאה הדיונית, מאחר וסכום הפיצויים שנפסק היה סביר. ככלל, אליבא דבית המשפט, ערכאת ערעור תתערב בחישובים והערכות של ערכאות דיוניות רק באם הללו אינן סבירות באופן מובהק. במקרה דנן נפסק כי לא כך היו פני הדברים.