מאת: עו"ד ג'ון גבע.

ביום 22.04.04 ניתנה החלטה מעניינת בבית משפט השלום בתל אביב- יפו, מפי כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר, בעניין שבין בסון שי (ע"י עו"ד צ'רטוק אריה) נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (ע"י ב"כ עו"ד חיים קליר) (ת.א 37423/03).

הרקע: המדובר בתביעה לפיצוי מכח פוליסת ביטוח חיים, תשלום ביטוח עקב מחלות קשות. הצדדים חלוקים בשאלה המקדמית:

"האם על פי הפוליסה מקרה הביטוח הוא המועד בו התגלתה מחלת הסרטן באופן כללי או המועד בו התגלתה המחלה או נודע למבוטח אודות המחלה".

העובדות: במהלך שנת 1999 חש שי בסון (להלן: "שי") שלא בטוב, אושפז בבי"ח בילינסון, עבר סדרה של בדיקות שתוצאותיהן לא נמסרו לו ובחודש יוני 1999 נותח.
בעקבות מצבו הנפשי של שי לאחר הניתוח, נמנעו בני משפחתו מלספר לו על ממצאי הניתוח ורק לאחר שנה, למד שי, כי עבר ניתוח בשל מחלת הסרטן. לראשונה, למד שי על מחלת הסרטן רק בחודש יוני שנת 2000. ביום 9/6/03 הוגשה לבית המשפט תביעה לתגמולי ביטוח.

טענתו של שי: לשיטתו של שי, יש לפרש את המונח "התגלה" ("שהתגלה לתובע"), כפשוטו, משמע, המועד בו התגלה דבר המחלה למבוטח עצמו ולא לצד ג'.

טענתה של "מגדל": לשיטתה של "מגדל" משמעות המילה "נתגלה" היא: "התגלות אחת התופעות המפורטות בנספח באמצעות אבחון על ידי מומחים לדבר". "מגדל" מסתמכת בין היתר, על פירוש המונח "גילוי" במילון אבן שושן "התגלות תופעה".

משמעות קבלת פרשנותה של "מגדל", היא שמחלת הסרטן התגלתה כבר על ידי הרופאים לפני חודש יוני 1999 ולפיכך, על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הרי שהתביעה לתגמולי ביטוח, התיישנה כבר ביוני 2002, כשנה לפני שהוגשה לבית המשפט.

הדיון בביהמ"ש: ההתיישנות הדיונית (פרוצדורלית) יוצרת חיץ המונע משי לממש את זכותו המהותית. מועד שלושת השנים למניין תקופת ההתיישנות, במקרי ביטוח, הנו מועד מיוחד, הנובע מן הרציונלים לעיל, המקבלים משמעות מחוזקת במקרים אלו, ולצורך הקלה על חברות הביטוח, שלא יאלצו לשמור רזרבות כספיות גבוהות, לשם כיסוי חבותם העתידית, לכשתברר.
ביהמ"ש קובע, כי את הכלל לפיו, יש לפרש חוזה ביטוח, כנגד מנסחו ולטובת המבוטח, אין לאמץ באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים, מהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך. אולם, כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו, נוחה דווקא למנסח המסמך. מבין הפירושים המילוליים האפשריים של חוזה ביטוח, יש לברור אותו פירוש המשתלב בצורה טובה עם הגיון ההסכם ועם תכליתו. כמו כן, יש לבחור גם בפירוש הסביר יותר של הפוליסה.

אשר על כן, סבר ביהמ"ש, כי הפרשנות הנכונה של הפוליסה היא הפרשנות של התובע דהיינו: מועד הגילוי הוא "המועד בו התגלתה המחלה או נודע למבוטח אודות המחלה".
הניסוח בו מדובר, סובל את הפרשנות של "מגדל" ושל "שי" כאחד. לפיכך, מאחר שמדובר בחוזה ביטוח שנוסח על ידי הנתבעת, יש לבחור את הפירוש מבין שני הפירושים האפשריים, המעדיף את המבוטח דווקא. יתר על כן, סבר ביהמ"ש שפרשנותו של התובע נותנת ביטוי לכוונת המתקשרים, בראייה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם ולתכלית שביקשו להשיג.

נדגיש, כי המדובר בהחלטה בלבד ובפסה"ד שניתן לאחרונה בחודש דצמבר, נדחתה תביעתו של המבוטח על אף הקביעה לעיל וזאת בשל התרשמות ביהמ"ש מעדותו של המבוטח, לפיה סבר ביהמ"ש, כי המבוטח ידע על מחלתו טרם המועד לו טען.