חובת חברת השכרה לבטח בביטוח צד ג` את כלי הרכב שלה

בבית המשפט, ניתן פסק דין חשוב ומעניין בעניינה של הדס איתן (להלן: "הדס"), כנגד מיכאל אלמליח (להלן: "מיכאל") ואוויס – דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ (להלן: "אוויס").

 

פסק הדין ניתן ביום 22/01/2008, בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, מפי כבוד השופטת אנה שניידר, ועסק בחובתה החוקית של חברה להשכרת רכב, לבטח בביטוח צד ג' את רכביה.

 

הדס הגישה לבית המשפט תביעה בגין תאונת דרכים, בה נהג מיכאל ברכבה של אוויס, ופגע, לטענתה, ברכבה מאחור (להלן: "התאונה"), תוך שגרם לה לנזקים כספיים.

 

הדס טענה, כי בכך שאוויס בקשה לפצותה בגין נזקי התאונה, ואף מסרה לה כתב סילוק בסכום הפיצוי (להלן: "כתב הסילוק"), הודתה אוויס באחריותה כלפי הדס.

 

הפיצוי הכספי שהציעה אוויס להדס, היה, כמובן, נמוך מסכום התביעה על גובה הנזקים שנגרמו לה לטענתה, והסתכמו בסך של 17,800 ₪.

 

אוויס טענה, כי על סמך חוות דעת שמאי מטעמה, גובה הנזקים שנטענו היה מופרז, ועל כן קוזז מהסכום סך של 2,599 ₪.

 

את מכסה תא המטען, שהדס טענה כי יש צורך בהחלפתו בחדש, ניתן, לטענתה של אוויס, להחליף במשומש.

בנוסף, טענה אוויס, כי חישוב ירידת ערכו של רכבה של הדס, כפי שהציגה הדס, לא הביא בחשבון הפחתה בגין "יד שניה", ונערך ללא התייחסות לעברו הביטוחי של הרכב.

 

לגבי כתב הסילוק, טענה אוויס, כי אינו מהווה הודאה בחבות כלפי הנזקים.

 

לבסוף, טענה אוויס כי שכ"ט השמאי מטעם הדס, היה גבוה מהמקובל.

 

בבואו לדון במשמעות חובתה של אוויס, כחברה להשכרת רכבים, לבטח את רכביה, ציין בית המשפט, כי התנאי למתן רישיון לחברה כנ"ל, כפי שמתחייב מסעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ח-1985, הינו קיומו של  ביטוח לכלי הרכב שברשות החברה.

 

מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), ציין בית המשפט את החובה המוטלת על אוויס לערוך ביטוח צד ג' לכלי הרכב שברשותה.  זאת משום שהיריבות המשפטית, שיוצר סעיף 68 הנ"ל, בין המבטחת לצד השלישי-הניזוק, גורר אחריות לפיצוי הצד השלישי, בשל נזקי תאונה.

 

אשר על כן, קבע בית המשפט, כי יש לראות באוויס כמבטחת בפועל של שוכר הרכב, להבטחת פיצוי הצד השלישי, מבלי שהניזוק יהיה מעורב ביחסים שבין החברה המשכירה לבין השוכר.

 

בית המשפט סייג את חובת המבטחת לפצות את הצד השלישי. מכוח הוראת סעיף 68 לחוק, בהפרת הוראות סעיפים 22-24 לחוק, במקרה בו תוכיח המבטחת, כי ההפרה מצד המבוטח מנעה את האפשרות להקטנת החבות.

 

לצורך הפעלת סעיפים 22-24 לחוק, כדי שאוויס תוכל להוכיח, שאין לה חבות צד שלישי כלפי מיכאל לפצות את הנזקים שנגרמו להדס, עליה להוכיח אי-שיתוף פעולה מצידו של מיכאל.

 

הואיל ומיכאל הודיע לאוויס על קרות התאונה, ואף מילא דו"ח תאונה באוויס, לא ניתן לפטור את אוויס מאחריותה כלפי הדס, כצד שלישי.

 

בנוסף ציין בית המשפט, כי טענותיה של אוויס התמקדו בשאלת גובה הנזק, ולא באחריותה כלפי הדס.  משמע, האפשרות לפטור של אוויס מחבותה, לדברי בית המשפט, הפכה לתיאורטית בלבד.

 

לעניין טענתה של אוויס להחלפת מכסה תא המטען במשומש, ציין בית המשפט את חוזר מספר 20 של משרד התחבורה (להלן: "החוזר"), לפיו יש לעשות שימוש בחלפים מקוריים רק לגבי רכבים ש'גילם' עד שנתיים.

 

הסייג להוראת החוזר, כפי שפירט בית המשפט, מצוי בהוראת חוזר מספר 6 של משרד התחבורה, לפיו החישוב ייעשה לפי חלפים חדשים, ככל שאין חלפים משומשים.

 

אשר על כן, קבע בית המשפט, כי השמאי מטעם הדס עשה שימוש נכון בהוראות משרד התחבורה, ככל שחישב את גובה הנזק לתא המטען, בהתאם לשוויים של חלפים חדשים.

 

בהתאם לאמור, קיבל בית המשפט את התביעה, וחייב את אוויס במלוא סכום התביעה.