בבית המשפט העליון נדון ערעורה של כלל חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד גסאן אגברייה (להלן: "כלל"), כנגד יהודית כהן נח, שיוצגה על ידי עו"ד רענן פרפרי (להלן: "יהודית").

פסק הדין ניתן בפברואר 2009 מפי הרכב השופטים המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר, ועסק בשאלה האם חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") על אירוע "שוד דרכים".

יהודית הייתה מעורבת בתקיפה, בעת שעצרה את רכבה, על מנת לאפשר לחברתה שנסעה עימה לרדת מהרכב. בשלב זה, הותקפו השתיים על ידי מספר צעירים, אשר השליכו אותן מהרכב, פצעו אותן, ונמלטו מהמקום עם הרכב (להלן: "התוקפים").

בתביעה שהוגשה על ידי יהודית נפסק, בבית משפט השלום, כי האירוע מהווה "שוד דרכים" אשר מקיים את יסודות ההגדרה של "תאונת דרכים", על פי סעיף 1 לחוק.

לדברי בית משפט השלום, "השימוש ברכב תרם תרומה רלבנטית להתרחשות הנזק", וכי במציאות הקיימת, אירועי "שוד דרכים" הינם בגדר סיכון טבעי הנלווה למתחם הסיכון התעבורתי, ולשימוש ברכב.

על פי סעיף 1 לחוק, לאחר תיקון 8, הבחינה אם מאורע נחשב ל"תאונת דרכים", נעשית על פי המבחן התעבורתי – דהיינו, אם הסיכון להתרחשותו הינו סיכון הנובע מעצם השימוש ברכב. אשר על כן, ההגדרה הבסיסית למונח "תאונת דרכים", הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

פרט להגדרה הבסיסית הנ"ל, קובע החוק 3 מצבים נוספים אשר ייראו כ"תאונת דרכים", כגון תאונה בעת שהרכב חונה, או שנגרמה בשל התלקחות הרכב (חזקות מרבות). כמו כן קובע החוק, כי אירוע שנגרם כתוצאה ממעשה מכוון לגרום נזק גוף או רכוש, לא ייחשב כ"תאונת דרכים", ככל שהנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא בשל השפעתו על השימוש ברכב למטרות תחבורה (חזקה ממעטת).

הואיל והדיונים בבית משפט השלום פוצלו לדיון בשאלת החבות ולדיון נפרד בשאלת הנזק, נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה "כלל" לבית המשפט המחוזי בעניין החבות, טרם הוכרעה שאלת הנזק, שכן נקבע ש"כלל" תוכל לערער כנגד פסק הדין הסופי, לאחר שיינתן.

על יסוד קביעה זו הוגש הערעור דנן, בו טענה "כלל", כי הנזקים שנגרמו ליהודית הינם תוצאה ישירה ובלעדית של מעשה התקיפה, ולא נגרמו בשל שימוש ברכב למטרות תחבורה.

בשל חשיבותה המשפטית של השאלה בדבר חבותה של "כלל" במקרה זה, אישר בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, על אף שהדיונים בבית משפט השלום פוצלו, וטרם ניתן פסק דין סופי.

בית המשפט העליון הפעיל את מבחן "הזירה", ופסק שמכיוון שהתקיפה לא הייתה "פועל יוצא של השימוש ברכב", וכן כי לא חלו במקרה זה החזקות המרבות שבהגדרת "תאונת דרכים", שימש הרכב רק "זירה להתרחשות המאורע המזיק".

בנוסף, דחה בית המשפט את עמדת בית משפט השלום, כי מדובר בסוג מקרים שכיחים, שיש לראותם כחלק ממתחם הסיכון התעבורתי, ופסק שהשוד אינו חלק מהסיכונים התעבורתיים, שלגביהם חל החוק.

כן נפסק, כי בכל מקרה, התקיפה במטרה להרחיק את יהודית מהרכב לצורך גניבתו, נכללת בגדר החזקה הממעטת, בדבר מעשה מכוון, אשר מוציאה את המקרה מתחולת החוק.

הערעור התקבל, ונפסק כי לא מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעות החוק.
.


עודכן ב: 13/04/2009