ישנם מספר ביטוחים אלמנטאריים אותם בדר"כ מוסדות (המסודרים ולא אלו שעושים כל מיני חוגים "פיראטיים") נוהגים לעשות.


א. ביטוח החובה מכוח חוק הספורט, התשמ"ח-1988, עפ"י החוק אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם.


ב. בנוסף לביטוחים אלו ישנם עוד ביטוחים אותם נוהגים לעשות לצורך הרחבת הכיסויים (שכן לפי חוק הספורט הכיסוי והפיצוי הוא מינימאלי). ביטוחים אלו הם, ביטוח לצד שלישי, ביטוח לאחריות מקצועית וביטוח תאונות אישיות.


אם לסכם בפשטות, ביטוח צד שלישי מכסה נזקים שמקורם ברשלנות, קרי מקרים בהם התרשל המדריך ו/או המאמן וכתוצאה מכך נפגע המתאמן (למשל, המדריך שכח להדק היטב רתמה של ילד בחוג טיפוס וכתוצאה מכך נפל הילד מגובה…).


ביטוח אחריות המקצועית מנגד, מכסה נזקים שנגרמו כתוצאה מהדרכה מקצועית לא טובה של המדריך כלפי המתאמן ( למשל, המדריך הורה לבצע פעולה כלשהי והיא שהביאה לפגיעה…).


הביטוח השלישי שהוזכר ולטעמי מומלץ לעשות לילדים המשתתפים בחוגים הוא ביטוח תאונות אישיות. בעוד שסוגי הביטוחים הם די מחייבים, הן מכוח החוק והן מכורח המציאות (מאמן שלא יעשה את הביטוחים הללו עלול להסתבך קשות כלכלית במקרה של תאונה כלשהי), הרי שביטוח זה אינו חובה, אולם ישלים היטב את הביטוחים הקיימים (שצויינו לעיל).


ביטוח תאונות אישיות למעשה יכסה כל נזק תאונתי שיגרם לאדם, זאת ללא כל קשר למקור הפגיעה


תנאי הפוליסה למעשה קובעים כי במקרה של פגיעה תאונתית, יוענק לנפגע תשלום חד פעמי בגין אותה הפגיעה (למשל שבר), תשלום חד פעמי במידה ונגרמה נכות לצמיתות וכן תשלום חודשי קבוע על כל תקופת אי כושרו (כמובן שהפוליסה מעניקה גם כיסויים שונים המיטיבים עם הנפגע, אולם זהו הבסיס לפוליסה עצמה).


במאמר מוסגר אציין כי ישנם מוסדות חינוכיים אשר נותנים את הכיסוי הביטוחי של פוליסת תאונות אישיות כחלק מהשתתפות הילד בחוגים וכחלק מהמטריה הביטוחית אותה הם מעניקים לילדים המתאמנים (היקף הפוליסה משתנה).


עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא אותה ההכשרה שעוברים המדריכים ו/או המאמנים וכן האפשרות לטיפול חירום ו/או עזרה ראשונה. למעשה שני נושאים אלו, אף הם מכוסים, או אמורים להיות מכוסים בהתאם לחובות החוק:


א. מבחינת הכשרת המאמנים, תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), התשנ"ז-1997.קובעות רשימת חוגים בהם המדריך חייב להיות מוסמך, תוך שהחוק מציין באופן מפורש כי בהיעדר תעודת הסמכה, אין כל אפשרות חוקית להדריך בנושאים אלו (בדר"כ תחומי ספורט תחרותי).


ב. לעניין טיפול רפואי חירומי קובעות תקנות הספורט (הוראות לענין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), התשנ"ט-1999 באופן מפורש מיהו האדם המוסמך להיות נותן עזרה ראשונה רפואית בהתאם לסוג הפעילות ובנוסף מפרטות מהו הציוד הרפואי הנדרש.


לסיכום, החוק מחייב את מוסדות החינוך ועורכי החוגים לערוך ביטוחים שונים ולעמוד בתקנים מסויימים בכדי שאלו יוכלו לערוך חוגים. כפי שצויין לעיל ישנה חשיבות רבה לעריכת הביטוחים ועמידה בקריטריונים, אשר עלולים לסייע מאוד לנפגע בזמן אמת.


יצויין כי עריכת הביטוחים השונים כפופה לעצם תוקפן של הפוליסות וכמובן תנאיהם וסייגיהן של הפוליסות המונפקות, כמו כן, לעיתים ריבוי של פוליסות עלול לגרום למצב בעייתי אל מול חברות הביטוח, וזאת כאשר מקורה של התאונה לא לגמרי ברור, ומכאן נוצר מצב בו לא ברור תחת איזה מן הביטוחים מכוסה האירוע. עם זאת יש לזכור כי כאשר קיימים מספר סוגי ביטוחים הסבירות כי הנפגע ייפול בין הכיסאות ויוותר ללא פיצוי, הינה נמוכה ביותר.


חשוב כי הורה השולח את ילדיו, יבדוק בעצמו מהי ה"מטריה הביטוחית" אותה מעניק נותן השירות וכמו גם יבדקו בעצמם מה הם תנאי האימון והעזרה ראשונה למקרי הצורך


נכון יהיה לומר שלא תמיד יכול המדריך להציג להורה הדורש את תעודת הביטוח שהנפיק, ונכון עוד יותר לומר כי גם באם זה יציג זאת בפני ההורה, אין הוא יכול להיות בטוח כי זו הפוליסה המתאימה והרלוונטית.


אולם, עצם התעניינות ההורה בחוג עצמו על סביבתו והסכנות שבו, די בה בכדי להבהיר למאמן כי עדיף לו לעמוד בדרישות הבטיחות. כמו כן, קיימות קבוצות הורים אשר מגדילות ואף שוכרות את שירותיו של אדם חיצוני שיעשה בעבורם את מלוא הבירורים הן לעניין הביטוח והן לעניין הבטיחות.


לסיום ומבלי להרחיב בנושא זה (במסגרת מאמר זה) יש לציין כי במסגרת החוגים מכוסים הילדים (שהינם תחת חוק חינוך חובה) גם במסגרת פוליסת תאונות אישיות לתלמידים. ולכן ככל שחו"ח נפגע ילדכם במסגרת חוג (הגם שהוא מחוץ למסגרת בית הספר) הרי שעומדת לכם הזכאות לתבוע גם מכוח פוליסה זו אשר פרטיה מצויים בכל מוסד חינוכי.