החייב, שהוגשו נגדו 12 תביעות חוב על סכום קרוב למיליון שקל, הוכרז כפושט רגל ועתר לקבל הפטר מחובותיו. הנאמן בתיק סבר שניתן לתת לו הפטר "מותנה", כלומר בתנאי שהוא ימשיך בהליך במשך שנתיים בהם ישלם 500 שקל לחודש.


לפני הדיון בעניין ההפטר המדובר, וכארבע שנים מאז תחילת ההליכים, הבנק הבינלאומי - שיש כלפיו חוב מאושר של כ-462,500 שקל – הגיש התנגדות לבקשת ההפטר. טענתו המרכזית הייתה שהחייב נכנס להליך שלא בתום לב ויצר חובות בדרכי מרמה וזיוף.


הבנק הציג מספר מקרים שבהם אנשים שונים טענו כי החייב רימה אותם. כך למשל, גיסו של החייב הצהיר כי הוא גנב שיקים בסך 65,000 שקל מביתו, זייף את חתימתו וסחר בהם.


מסיבות אלה ואחרות, הבנק ביקש לעכב את ההפטר ולהורות למנהל המיוחד לבדוק את תום לבו של החייב


הנאמן, כמו גם הכנ"ר שתמך בעמדתו, טען כי אינו מקל ראש בטענות ובמעשים המיוחסים לחייב, אך ביקש שלא לשנות את ההכרעה בדבר ההפטר המותנה, משהחייב בהליך כבר ארבע שנים ונותרו לו עוד שנתיים.


לתפיסתו של הנאמן, רק נסיבות של חוסר תום לב קיצוני ביותר יכולות לשלול מתן הפטר לחייב שהוכרז כפושט רגל. בהקשר זה הנאמן טען כי בתי המשפט מעניקים הפטר אפילו לחייבים שחובותיהם הם תולדה עבירות פליליות.


לפני שניגשה להכריע במקרה הספציפי, השופטת עינת רביד הציגה מספר דוגמאות שבהן בית המשפט העליון קבע כי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית לא בהכרח מונעת הכרזה על חייב כפושט רגל.


השופטת ציינה כי החייב לא הועמד לדין ובוודאי שלא הורשע בעבירה כלשהי, ואף לא הוגש פסק דין אזרחי כלשהו שבו התקבלו טענות נגדו.
"לבד מתלונות ותצהירים של צדדים להליך בהוצל"פ המתגוננים כנגד תביעת הבנק בגין ההמחאות שהוגשו כנגדם לפירעון, אשר לא נחקרו ועדותם טרם התקבלה על ידי בית המשפט, אין בפני כל ראייה מוכחת, שתצדיק עצירת ההליך בשלב בו הוא נמצא לצורך בדיקה", כתבה השופטת.


שנית, השופטת התחשבה בעובדה שהחוב לבנק אינו חוב יחיד, ושלישית, השופטת העירה כי לבנק היה זמן לפעול כבר בתחילת ההליך אולם הוא טען טענותיו לראשונה בשלב ההפטר המותנה, כשאין ספק שהמידע היה מצוי בידיו כל אותם שנים. מנגד, היא פסקה שבמסגרת ההליך החייב התנהל בתום לב לכל אורכו.


לפיכך, בסיכומו של דבר, השופטת פסקה שהבנק לא הוכיח נסיבות שמאפשרות לעצור את ההפטר המותנה, ואישרה אותו.


** הכותב לא ייצג בתיק
 


עודכן ב: 06/03/2019