בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגישו בעל ואישה נגד בעלי כלבים שתקפו אותם, בשני אירועים שונים.


באירוע הראשון, תיארה האישה כי הייתה במהלך טיול רגלי בשכונה עם הכלב של המשפחה, מסוג פומרניאן, שהיה קשור, בעודה נושאת בחיקה את ילדה הפעוט, כאשר לפתע נתקלו בכלב חום גדול שקפץ עליה מאחור, נעץ את ציפורניו במנשא התינוק, נשך את הכלב של האישה והעיף אותו לכיוון הרצפה.


לאחר האירוע, נותרה האישה חסרת אונים, בכתה, וקראה לקבלת עזרה, כאשר לבסוף עובר אורח הבריח את הכלב התוקף ועזר לאישה להיכנס לחצר ביתה.


כאשר סיפרה האישה לבעלה אודות האירוע, החליט לגשת לביתה של בעלת הכלב, וכאשר עמד מחוץ לשער ביתה, שהיה מעט פתוח שני הכלבים שלה קפצו עליו, תקפו אותו וגרמו לו לפציעות בזרוע ימין ובירך שמאל. הכלבים לא חדלו עד שעבר אדם נוסף והם ברחו בחזרה לתוך הבית.


בטיעוניה הדגישה האישה כי לאחר הפגיעה נותרה ברחוב חסרת אונים


לאחר שערכו בדיקה במאגר רישום הכלבים של משרד החקלאות על פי מספר השבבים שלהם, בני הזוג טענו כי האישה נגדה הגישו את התביעה, היא הבעלים של שני הכלבים. כמו כן, הוסיפו כי לאישה יש כלב נוסף אותו מצאו משוטט ברחבי השכונה ללא רצועה, ועל כן ניתן ללמוד כי אינה אחראית, ואינה מפקחת על הכלבים שלה.


האישה טענה כי האירוע אותו חוותה היה טראומתי ומצלק, משום שלאחר תקיפת הכלב, היא נותרה ברחוב חסרת אונים, כאשר תינוקה בוכה וצווח, והיא אף נאלצה לזעוק לעזרה במשך זמן מה.


כמו כן, בני הזוג טענו כי אין לקבל את טענת בעלת הכלבים שציינה כי האישה לא ננשכה פיזית על ידי הכלב, ועל כן לא נגרם לה נזק גופני ממשי, וזאת משום שהכלב אכן תקף אותה באופן ישיר כאשר קפץ עליה ונעץ את ציפורניו במנשא תינוקה, ועל כן נגרם לה נזק נפשי ממשי.


נוסף על כך, בני הזוג התייחסו בטענותיהם לחוות הדעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי החוויה הקשה וחוסר האונים גרמו להיווצרות הפרעת פוסט טראומה, ועל כן קבע את לנפגעת נכות נפשית בשיעור של 20%, אומנם הדגיש כי אם תיטול תרופות נגד חרדה ותלך לטיפול פסיכולוגי יש סיכוי כי נכותה הקבועה תפחת, אך זה יתאפשר רק אם הטיפול יצליח.

 

לבסוף, בני הזוג ביקשו לחשב את הנזק לפי נכות נפשית בשיעור 10%.


מנגד, טענה בעלת הכלבים כי האישה לא הוכיחה נזק נפשי ממשי, ופנתה לטיפול רק כשנה לאחר התאונה, וכן טענה כי אין אזכור לטראומה שעברה באף מסמך רפואי, ועל כן ביקשה לדחות את התביעה.


כמו כן, בעלת הכלבים ציינה כי שכרה את שירותיו של חוקר פרטי, שצפה באישה שהותקפה מטיילת עם כלבה ללא ליווי, כאשר באחד מן הטיולים נתקלה בכלב משוטט שלא גרם לה לאימה, ועל כן קוראת לפסילת עדותה.


לגבי האירוע השני, הגבר טען כי נגרמה לו עוגמת נפש, כתוצאה מהתקיפה של הכלבים שפצעו אותו, ובעקבות הפציעה הוא נאלץ לקבל חיסון טטנוס.


מנגד, בעלת הכלבים טענה כי הוא לא הציג אף מסמך רפואי שמצדיק ומאשר את הנזקים הנטענים, כמו כן הדגישה כי הבחור נכנס לשטח ביתה בעודו מתעלם משלט האזהרה שהוצב בכניסה בכדי להזהיר אודות הכלבים, ועל כן טענה כי האחריות בגין הנזקים מוטלת עליו בלבד.


השופט קבע כי האחריות אודות התאונה נופלת על בעלת הכלבים


השופט החליט לקבל את גרסתה של האישה אודות האירוע, שכן עדותה הייתה אמינה וקוהרנטית, וכן קבע כי הכלב התוקף אכן היה בבעלותה של האישה שנגדה הוגשה התביעה, ולכן היא אחראית על פיצוי האישה בגין הנזק שגרם לה.


בהכרעתו, השופט התייחס לקביעותיו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונה מטעם בית המשפט, וקבע כי האישה אכן סובלת מהפרעת פוסט טראומה בעקבות האירוע, אומנם הדגיש כי האישה סבלה מחרדות גם לפני האירוע, והן העצימו את מידת פגיעתה מהאירוע. אומנם, השופט ייחס חשיבות לעובדה שעד למשפט האישה סירבה לעבור טיפול נפשי, וכן הוצגו בפני בית המשפט סרטונים שמראים שהיא מצליחה להתנהל כרגיל ויוצאת לטיולים עם הכלב שלה.


על כן, השופט קבע כי נכותה הקבועה של האישה תעמוד על 5%.


נוסף על כך, השופט העריך את הנזקים שנגרמו לבחורה בעקבות האירוע וקבע כי בעלת הכלבים תצטרך לפצות אותה בגין כאב וסבל בסכום של 30,000 שקלים, בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 70,000 שקלים וכן תשלום פיצויים בגין הטיפול הנפשי שעברה בסך 6,000 שקלים.


סך הנזק עמד על 106,000 בתוספת תשלום בסך 21,200 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין.


השופטת פסקה לגבר פיצויים בסך 3,500 שקלים בלבד, ולטובת הכלב של בני הזוג שנפצע, פסקה פיצויים בסך 9,171 שקלים.


סכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת בני הזוג היה בסך 140,000 שקלים.


ת"א 32900-11-17