בשיטת המשפט הנהוגה בחברה שבה אנו חיים תפקיד העורך דין ברובו הוא לייצג את לקוחותיו לפי השיטה האדוורסרית- משמע עורך הדין מופיע בערכאות המשפט, חותר לפסיקות הטובות עם לקוחותיו תוך התנגשות כוחנית ולעיתים דורסנית אל מול הצד השני בין כותלי בית המשפט ומחוצה להן על מנת להביא למצב שבו באופן מובהק יוכרע צד מנצח וצד מפסיד.

 

שיטה זו ברובה אינה מנסה לאחות את השברים ולפתור את המשבר הנגלע בין הצדדים אלא מעמיקה את הסכסוך, מחריפה את היחסים, פוגעת בילדי הצדדים, ולעיתים גם פוגעת בעסקיהם. שיטה זו אינה מעניקה פתרון מלבד חתירה למתן פסק דין של צד מנצח וצד מפסיד.

 

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נפתחים בשנה כמיליון תיקים בבית המשפט לענייני משפחה, ובבית הדין הרבני. 73% מהתיקים הם של גירושין בין הצדדים וכיוצא בזאת תביעות רכוש, מזונות, משמורת,כתובה ועוד. לבתי המשפט לענייני משפחה אין מספיק תקנים של שופטים בכדי להכריע בסכסוכים בזמן קצר, מה שיוצר עומס שיפוטי. לכן אנו עדים להליכים משפטיים הנמשכים מספר לא מבוטל של שנים, ובסכסוכים שאינם נגמרים.

 

המצחיק שבדבר הוא ש-90% מהתיקים לבסוף מגיעים להסכם ורק 10% נגמרים בפסק דין, כלומר ניתן היה לחסוך שנים של סכסוכים, מועקות נפשיות על ידי יישוב הסכסוך במציאת פתרון הולם לצדדים ועריכת הסכם מקיף המגשר על הפערים ויוצק תוכן משמעותי לטובת שני הצדדים.

 

השיטה המוצעת היא הגישה השיתופית הגורסת כי ניתן לעסוק בבעיות הצפות בין הצדדים על ידי איתור וגישוש אינטרסים משותפים תוך מציאת פתרונות שישקפו את רצון הצדדים על ידי חתירה להסכם בשיתוף אקטיבי של הצדדים.

 

שינוי הפרדיגמה המוצעת במאמר הנפלא של המחברות מתבטא באופן עבודתו של עורך הדין. מתפיסה של מלחמתיות ואגרסיביות ו"יוצר הסכסוך" לתפיסה של מעין מגשר ויוצר הפתרון ממשקפיים שרואות את טובת הצדדים. לקיחת צעד אחורה מהחרבות והמגנים ויותר לניהול ה"המשחק המלחמתי".

 

הגישה השיתופית מעניקה תפקידים לשלל גורמים ומשלבת אנשי מקצוע רבים הבוחנים ומתבוננים באופן רוחבי את סוגיית הגירושין בין הצדדים וחותרת להסכם בר קיימא המרצה את שני הצדדים.

 

 

אמנם הגישה המוצעת במבט מוסרי היא גישה נכונה בעבור הלקוחות מפני שהיא יוצרת פתרונות ולא מחריפה בעיות.

 

לעניות דעתי עורך דין חייב להביט על טובת הילדים עוד לפני שהוא מגיש בקשות ותביעות. אני בעד שילוב של הגישה השיתופית עם הגישה הנהוגה כיום, לא תמיד ניתן לפתור בעיות, ולפעמים יש דילמות שלא ניתנות לגישור או פתרון אלא אך ורק בדרך האגרסיבית.