אישה ששכלה את בעלה לפני כשנה ושני ילדיה הקטינים זכו השבוע בתביעה שהגישו נגד רשם הירושות בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, שבמהלכה ביקשו לקבל בחזרה את הצוואה המקורית של המנוח, אשר נכתבה יום לפני מותו והופקדה בידי רשם הירושות.
התביעה הוגשה לאחר שרשם הירושות דחה את בקשתם לקבל בחזרה לידיהם את המסמך המקורי, וטען שעל פי חוק, מסמכי צוואה מקוריים צריכים להישאר במשרדו, כאשר כל אדם יכול לבוא ולעיין במסמך בכל עת. ואולם, השופט קבע כי המסמך, שנכתב בכתב יד במחברת אישית ומכיל בעיקרו מכתב פרידה מרגש מבני המשפחה, צריך להישאר בידי המשפחה ולא במשרדי רשם הירושות, ואין הצדקה במקרה זה שלא לאשר את בקשת המשפחה.
מדוע המסמך הופקד מלכתחילה במשרדי רשם הירושות, והאם מדובר בצוואה או במכתב אישי?
יום לפני מותו של המנוח בשנה שעברה, הוא כתב במחברתו האישית מסמך בכתב יד. המסמך כלל מכתב פרידה אישי ומרגש מהמשפחה, ורק חלק קטן ממנו הכיל הוראות צוואה פורמליות.
האלמנה הגישה את המסמך לרשם הירושות כמתחייב על פי חוק, וקיבלה על פי הוראותיו צו קיום צוואה ללא התנגדות. לאחר שההליך הסתיים בהצלחה, היא פנתה לרשם כדי לקבל בחזרה את המחברת בשל הערך הרגשי העצום שיש לה עבור המשפחה. הבקשה נדחתה, והמשפחה החליטה להגיש תביעה בבית המשפט.
המשפחה טענה שהמסמך הוא בעיקרו מילות פרידה אישיות שנכתבו על ידי האב והבעל, ורק חלק קטן ממנו מכיל גם הוראות צוואה. הם הסבירו שהערך הרגשי של המסמך עבורם הוא עצום, והם הציעו להעביר לרשם הירושות העתק נוטריוני מאושר במקום המקור.
מנגד, רשם הירושות התנגד לבקשה וטען שתקנות הארכיון מחייבות אותו לשמור את כל מסמכי הירושה במשרדו לצמיתות. הוא הסביר שכל אדם יכול לבוא ולעיין במסמך בכל עת.
הרשם הביע חששות נוספים במהלך הדיון. לדבריו, אם הוא יסכים להשיב מסמכים מקוריים למשפחות, הדבר עלול ליצור בקשות רבות להשבת מסמכים אשר יקשו על עבודת המשרד. הוא הציע כפתרון חלופי למסור למשפחה העתק של הצוואה, תוך שמירה על המקור במשרדו.
במהלך הדיון התברר שבמשך 12 השנים האחרונות, הרשם נתקל במצב דומה רק שלוש פעמים, דבר שמעיד על האופי החריג של בקשות כאלה. נתון זה חיזק את עמדת המשפחה שלא מדובר בסכנה אמיתית של הצפת המשרד בבקשות דומות.
בית המשפט: הצוואה כבר אושרה, אין עוד משמעות לשמירת העותק המקורי במשרדי רשם הירושות
השופט בחן את טיעוני הצדדים והחליט לקבל את התביעה. הוא קבע כי מאחר שההליך לאישור הצוואה כבר הסתיים בהצלחה וללא התנגדויות, אין עוד משמעות לשאלה איך המסמך הוצג. השופט ציין שהמסמך הוא יותר מכתב פרידה מאשר צוואה במובן הרגיל, שכן רוב התוכן עוסק בפרידה רגשית ורק חלק קטן מכיל הוראות צוואה.
השופט דחה את הטענה שהעברת המסמך לידי המשפחה תיצור תקדים בעייתי, בין השאר בגלל שמקרים כאלה נדירים. השופט קבע בנוסף כי אמנם תקנות הארכיון מחייבות שמירת מסמכים לצמיתות, אך לא מגדירות שהם חייבים להיות דווקא המקור ולא העתק מאושר.
השופט ביסס את החלטתו על עקרונות משפטיים קיימים בחוק הירושה, ובעיקר על הכלל שלפיו אין צורך תמיד בהגשת המסמך המקורי כדי להוכיח צוואה. הוא הסביר שאם בנסיבות מסוימות די בהעתק צוואה כדי להוכיח את תוקפה בבית המשפט, גם במקרה זה ניתן להסתפק בהעתק.
יש לך שאלה?
עריכת צוואה, צוואה הדדית או משותפת
השופט הדגיש שלרשם הירושות עדיין יש שיקול דעת בעניין, וכל מי שמבקש סעד דומה יוכל לפנות לבית המשפט אם בקשתו תידחה. לבסוף הוא הכריע שבנסיבות המיוחדות של התיק, כשהמסמך הוא יותר מכתב פרידה מאשר צוואה, אין מניעה משפטית להחזירו לבני המשפחה, כל עוד האלמנה תספק לרשם הירושות העתק נוטריוני מקורי של המסמך בתוך חודש ימים. בנסיבות המקרה, כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו ואף אחד מהצדדים לא חויב לשלם את הוצאות המשפט של הצד השני.
ת"ע 43725-02-25
