פיצויי פיטורים הינם זכותו של עובד מכוח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. סעיף זה קובע כי עובד אשר השלים שנת עבודה במקום עבודתו, ופוטר על ידי מעסיקו, יזכה לפיצויי פיטורים. עם זאת, ישנם מקרים בהם העובד מאבד את זכותו לפיצויי פיטורים למרות שמתקיימים שני התנאים המצטברים הנ"ל.
יש לכם שאלה?
סעיף 16 לחוק קובע כי עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, וזאת במידה והוא פוטר בנסיבות המצדיקות זאת. נסיבות אלו נבחנות על פי הסכם קיבוצי החל על העובד והמעביד. כאשר אין הסכם קיבוצי רלבנטי, נבחנת זכותו של המעביד לשלול את פיצויי הפיטורים לפי "הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בתי הדין לעבודה קבעו כי תקנון העבודה בתעשייה הינו ההסכם הקיבוצי הרבלנטי לעניין זה והוא אשר מנחה את בתי הדין בסוגיה זו.
סעיף 53 לתקנון העבודה מונה רשימה של מקרים בהם ניתן יהיה לשלול את זכותו של עובד לפיצויי פיטורים. בין מקרים אלו נמצאים, בין השאר, "הפרת משמעת חמורה", "גניבה, מעילה או חבלה במהלך התקין של העבודה" ו-"ביצוע עבירה פלילית".
גניבה - מעילה באמון
הלכה פסוקה היא כי עובד אשר גנב ממעבידו מעל למעשה באמונו של האחרון ומדובר במעשה חמור אשר יש בו כדי לפגוע בבסיס מערכת יחסי העבודה. עם זאת, לא די בחשדות בלבד ועל המעסיק להוכיח, ברמה מוגברת וכבדה, כי אירוע הגניבה הוכח. לעניין זה, אין זה מספיק להוכיח כי על פי אירוע הגניבה הוכח "במדית סבירות גבוהה". המעסיק רשאי לשלול את פיצויי הפיטורים רק לאחר שהראיות גם מוכיחות את אירוע הגניבה וגם שוללות אפשרות אחרת.
דוגמא לפסק דין - מגשי אוכל נמצאו בתאים אישיים
בית הדין לעבודה נדרש לסוגיה זו במסגרת תביעה של ארבע עובדות לשעבר במפעל כנגד מעסיקתם בגין שלילת פיצויי פיטורים. העובדות טענו כי הן זכאיות לפיצויי הפיטורים ואילו המעסיקה טענה כי בתאיהן האישים של העובדות נמצאות מגשי אוכל המיוצרים על ידי הנתבעת, וזאת ללא רשות ובניגוד להוראות במפעל. העובדות טענו כי מעשה לא גרם לנזקים כספיים קשים למפעל ולא פגע כלל במוניטין של הנתבעת. הנהלת המפעל טענה, לעומת זאת, כי העובדות הוזמנו לשיחת שימוע, כל אחת בנפרד, ולא היה בפיהן הסבר להימצאות המגשים בתאיהן האישיים.
העובדות העידו כי אכן הן לקחו מספר מגשי אוכל מפלסטיק בצבע אדום, אך מדובר היה במגשים פגומים הפסולים לאריזה. לטענתן, המגשים שימשו אותן לשים אוכל והעובדה כי הציוד לא יצא משטח המפעל מוכיחה כי לא הייתה כל כוונה לעשות במגשים שימוש קבוע אלא שימוש זמני בלבד. למעשה, התובעות טענו כי המפעל חיפש "שעת כושר" להביא לפיטוריהן תוך הימנעות מתשלום פיצויי פיטורים.
בית הדין לעבודה קיבל את גרסת התובעות ודחה את שלילת פיצויי פיטוריהן. "אכן, ייתכן כי התובעות לקחו ועשו שימוש באותם מגשים פסולים ללא רשות המעביד", נכתב בפסק הדין, "אך בין הפרת הוראה היכולה להיחשב לכל היותר כהפרת משמעת לבין האשמת התובעות בגניבה, רב המרחק".
במקרים בהם מעביד מבקש שלילת פיצויי פיטורים מחמת גניבה, בית הדין לעבודה צריך לבחון את האירוע תוך התחשבות במכלול נסיבות העניין והפעלת שיקול דעת. בהחלטה זו באים לידי ביטוי גם התנהגותו של כל אחד מהצדדים, לבד מהסוגיה הלכאורית העומדת על הפרק. במקרה זה, בית הדין לעבודה קבע כי פיטורי העובדות בגין "הפרת המשמעת החמורה" היו עונש חמור דיו ועל כן לא נתקיימו הנסיבות לשלול מהעובדות לשעבר את פיצויי הפיטורים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
