רכבים רבים בהם נעשה שימוש בכבישי ישראל אינם אלא רכבים מושכרים. לעיתים, מדובר ברכב אשר הושכר לאדם פרטי, ולא אחת עסקינן ברכבים שהושכרו במסגרת "ליסינג" לחברות שונות. מהי אפוא זהות האחראי לפיצויים כאשר רכב מושכר היה מעורב בתאונת דרכים בה נגרמו נזקים לגוף ו/או לרכוש? כמו כן, האם ניתן להטיל את האחריות לפיצויים על חברת ההשכרה, וזאת כאשר הנהג לא אותר?
יש לכם שאלה?
בפסק דין אשר עסק בסוגיה כגון דא, בת.א. 12085/03 ניו קופל נ. שי יעקב, ואוויס דן רכב תחבורה בע"מ, הוגשה תביעה כנגד חברת השכרת רכבים אשר רכב בבעלותה היה מעורב בתאונת דרכים. במקרה זה, זהותו של נוהג הרכב הייתה ידועה לחברת ההשכרה רק מבחינת שמו. בית המשפט הדגיש בעניין זה כי תקנה 27ב(א) לפקודת התעבורה מטילה אחריות פלילית בגין עבירת תנועה על בעל רכב. על פי תקנה זו, אחריותו הפלילית של בעל הרכב עומדת כנגדו כל אימת שלא עלה בידיו להוכיח מי נהג ברכב (או העמיד אותו או החנה אותו באותה העת).
עסקינן בסעיף אשר קובע למעשה חזקה כי בידיו של בעל הרכב נמצאים הפרטים לגבי הנהג שביצע את העבירה. בפסק הדין בעניין הנ"ל צוין כי למרות שעסקינן בהוראות פקודת התעבורה, תכליתן הייתה יפה גם להליך האזרחי בנוגע לאחריות בנזיקין. "המחוקק מצא לנכון להטיל על בעל רכב אחריות פלילית זולת אם עלה בידיו להוכיח מי נהג ברכב באותה השעה, וזאת במידת ודאות של מאזן ההסתברות", נכתב בפסק הדין, "לא ניתן להעלות על הדעת מצב בו בעל רכב ייפטר מאחריותו לנזקים שנגרמו באמצעות רכבו, וזאת כאשר הוא לא מסר ו/או ניסה לאתר מידע אודות הנהג הרלבנטי".
חברת ההשכרה לא עשתה די על מנת לאתר את הנהג הפוגע
במקרה זה, בית המשפט הדגיש כי היות וחברת ההשכרה ידעה רק את שמו של הנהג, היא לא הוכיחה מי נהג ברכב בעת קרות התאונה. יתרה מכך, נקבע כי חברת ההשכרה מנעה מהנפגעת לקבל פרטים טובים יותר אודות כתובתו וזהותו של הנהג הפוגע. בפסק הדין הודגש כי העובדה שהחברה אשר הושכר לה הרכב מלכתחילה לא הייתה קיימת עוד, לא הייתה יכולה לסייע לחברת ההשכרה במקרה דנן.
הפסיקה בדבר אחריות חברות השכרה לתאונות שנגרמו על ידי רכביהם מבוססת על היכולת של החברות הנ"ל לבטח עצמם מפני מקרים כגון דא. לדוגמא, סעיפים 19(7) ו-40(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985, מחייבים את חברות ההשכרה לרכוש ביטוחי צד שלישי גם בעבור נזקי רכוש. יתרה מכך, בפסק הדין הודגש כי מדיניות שיפוטיות ראויה איננה יכולה לשכון בכפיפה אחת עם מקרים בהם נפגע מרכב לא יוכל להיפרע בגין נזקיו אך ורק משום שנהג הרכב לא אותר.
