לפי העתירה, בין השנים 91 ל-94 החזיק העותר בנכס במרכז העיר יחד עם שותף. עקב חוסר תיאום בינו לבין שוכר הדירה שלא רשם עצמו כתושב העיר ולכן נצבר חוב ארנונה ומים בסך 30,000 ₪ . העירייה, מצידה, החלה בהליכי גבייה רק בשנת 2007 אז החוב הצטבר לסכום של כ-חצי מיליון ₪

 

יש לכם שאלה?

פורום הסדר חוב | מחיקת חובות
פורום הוצאה לפועל וחובות
פורום ארנונה, היטלי פיתוח ומיסוי מוניציפאלי

 

במשך 5 שנים ניסו העותר ועיריית תל אביב להגיע להסדר בגין חוב הארנונה . העותר טען כי רק לאחרונה נודע לו כי העירייה דוחה את הסכם הפשרה עימו ולכן יש לחשב מחדש את חובו, שכן חיובי המשיבים מושתים עליו רטרואקטיבית, מבלי שניתנה לו התראה מוקדמת במשך שנית ארוכות ומשך שיהוי ניכר.


עוד טען העותר כי רק בשנת 99' נודע לו על קיום החוב וזאת מפי שותפו לנכס. לדבריו התנהלות זו, לרבות עובדה כי לא ניתן לו לעיין ברישומי העירייה בעניין חיובי הארנונה, עולים כדי חוסר הגינות בעיקר לאור ריבית הפיגורים שנצטברה וגרמה לחוב לתפוח עד שאין ביכולתו לפרוע. בנוסף טען העותר כי העירייה לא הקטינה את חובו כנהוג בחוק לאחר ששותפו פרע את שלו, ולפיכך חישוב החוב שגוי ומוטעה.

 

העירייה מצידה טוענת כי לפי חוק העיריות ל העותר חלה החובה ליתן לתת הודעה על חדילת החזקה בנכס ומשלא עשה כן, האחריות לחוב היא עליו. לדבריהם, החוב הוא תולדה של מחל של שוכר המשנה שלא שילם את החיובים ועל העותר לפנות אליו.

 

עוד טענה עיריית תל אביב כי היא אכן עידכנה את חובו לפי חוק הוצאה לפועל וקיצצה אותו בכמעט חצי. אי לכך, פעולות העירייה היו סבירות והיא פעלה כראוי על מנת לגבות את החוב.

 

השופטת: מדובר בשיהוי בלתי סביר


השופטת שדנה בתיק פסקה לטובת העותר. אשר לחוב שהצטבר בין השנים 91 ל-94 השופטת קבעה כי לפי העובדה שהעירייה פתחה בהליכים רק בשנת 2007 יש בה לאשש כי יש ממש בטענות העותר לגבי שיהוי ואף התיישנות.


השופטת הפנתה את תשומת הלב להוראת היועץ הממשלתי לממשלה לפיה זה בלתי סביר לפתוח בהליכי גבייה זמן רב לאחר היווצרות החוב. כך כתב " "אין זה סביר שרשות מנהלית תנקוט הליכי גבייה מנהליים לראשונה וללא צידוק לאחר שנים רבות, תוך שהיא מעמידה את האזרח, בשל הזמן הרב שחלף, במצב שבו יקשה עליו להתמודד עם טענת החוב" ולכן, קבע היועץ כי יש לפתוח בהליכים עד 3 שנים מתחילת החוב.


אי לכך קבעה השופטת כי לאור העובדה שהליך זה ארך 13 שנים מדובר בשיהוי בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת, על כן קיבלה את טענת העותר. ועל כן הורתה לבטל את חיוב הארנונה, מים ואגרות שנגבה בהליכי גבייה מנהליים בגין החוב שהצטבר משנת 91 ועד שנת 94