כל אדם שמגיע לישראל מכוח חוק השבות, זכאי לאזרחות ישראלית. הזכאות לאזרחות קמה גם במקרים אחרים. למשל, מי שאינו אזרח אך נשוי לישראלי/ת, יכול לקבל אזרחות. זאת במסגרת הליך מדורג שנמשך על פני חמש שנים. מאחר ומדובר בפרק זמן ארוך, למבקש האזרחות מוענק מעמד זמני ורק בתום הבדיקה, מוקנית לו אזרחות ישראלית. במשך תקופה זו, משרד הפנים בוחן את מצבו של המבקש ואת טיב מערכת היחסים שלו עם האזרח הישראלי. לעיתים, הבחינה מעלה שמערכת היחסים אינה אמיתית וכנה ולכן, משרד הפנים מסרב להעניק אזרחות.

דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום אזרחות ישראלית

 

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט עתירה נגד החלטת משרד הפנים שלא להעניק לעותרת רישיון תושב ארעי, כחלק מהליך קבלת אזרחות. על פי עובדות המקרה, העותרים ניהלו זוגיות במשך תקופה ארוכה וחיו יחדיו תוך ניהול חיים משותפים. במהלך מגוריהם בישראל, הם פנו למשרד הפנים בבקשה למתן תעודת זהות עבור העותרת, אשר לא הייתה תושבת ישראל והחזיקה באשרת עבודה שפג תוקפה. יש לציין שלעותר היה מעמד חוקי בישראל. העותרים טענו שהם חיו יחדיו כידועים בציבור ומכוח מעמד זה, הייתה לעותרת זכות לקבל תעודת זהות.


משרד הפנים החל את ההליך המדורג למתן תעודת זהות במסגרתו הוחלט להעניק לעותרת רישיון תושב ארעי. כעבור זמן מה נטען שזוגיות העותרים לא הייתה כנה ואמיתית. לפיכך, ההליך הופסק. על כן, הוגשה העתירה דנן. לטענת העותרים, משרד הפנים הפסיק את ההליך לאור החשש שהזוגיות לא הייתה כנה ואמיתית. אולם, חשש זה לא נבדק לעומק: לא נערכו שיחות עם הסובבים את בני הזוג, לא ביקרו בדירה וכד'. על כן, הפסקת ההליך לא הייתה כדין. מנגד, משרד הפנים המשיב טען שנטל הוכחת היות העותרים ידועים בציבור רבץ על כתפיהם, והם לא עמדו בו.


התנהלות משרד הפנים


בפתח הדיון, השופטת סקרה את ההמלצות השונות שניתנו על ידי בעלי תפקידים במשרד הפנים ביחס לעותרים. מרבית בעלי התפקידים התרשמו מכך שהעותרת הייתה מבוגרת מהעותר ב-10 שנים, והשניים חיו יחדיו בדירה אותה חלקו עם נשים נוספות, שלנו שם בסופי השבוע. לאור התרשמות זו, בעלי התפקידים המליצו על סירוב למתן תעודת זהות וגירוש העותרת מישראל. יש לציין שהמלצות אלו ניתנו בצורה לאקונית, כאשר הממליצים לא טרחו לציין את שמם ואת תפקידם, אך הדגישו את פער הגילאים בין העותרים.

 

החלטת ראש צוות אשרות


שונה מכך הייתה ראש צוות אשרות במטה האוכלוסין בתל אביב, אשר קבעה שהיה ראוי להעניק לעותרת מעמד שהייה זמני, למשך שישה חודשים, תוך ביצוע ביקורות בביתם של בני הזוג. כלומר, ראש צוות האשרות התרשמה מכך שהפרש הגילאים בין בני הזוג והסדר המגורים המיוחד שלהם הוא שהפריע ליתר הממליצים ותו לא. על סמך זאת, ראש הצוות החליטה להתחיל בתהליך המדורג ולבדוק את תקינות הקשר. אולם, בדיקה זו לא נעשתה כראוי.


יתרה מזאת, גם הבדיקה שכן נעשתה הייתה שטחית ולא כללה פרטים אודות חייהם של בני הזוג כגון זהות הנשים שחיו עמם בדירה. לא זו אף זו, פרטים נוספים מהותיים אותם נדרשו הבודקים למלא, לא מולאו. כך למשל, חלק מהבודקים כלל לא מילאו את שמם ואת תפקידם המקצועי. כלומר, הפגמים שנפלו בהתנהלות משרד הפנים טרם החלטת ראש צוות אשרות חזרו על עצמם.


לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהתנהלות משרד הפנים בעניינם של העותרים הייתה בלתי סבירה. היא הדגישה שבני הזוג עצמם המציאו מכתבים רבים מחברים ובני משפחה, תמונות משפחתיות שלימדו על זוגיות וראיות נוספות שהעידו על כך. אולם, ראיות אלו זכו להתעלמות מצד משרד הפנים ללא כל סיבה סבירה לכך.

 

סיכום


על כן, השופטת קבעה שהיה על משרד הפנים לפעול בצורה תקינה ולעמוד בנהליו. כלומר, לערוך לבני הזוג בחינה מעמיקה על מנת לקבוע מה היה טיב מערכת היחסים בין השניים ועל סמך זאת, להעניק לעותרת תעודת זהות או מעמד אחר בישראל. לבסוף, השופטת החליטה לקבל את העתירה ולהורות למדינה להעניק לעותרת מעמד שהייה זמני, עד לאחר בירור מעמיק של עובדות המקרה. בנוסף, לאור ההתנהלות הבלתי סבירה של משרד הפנים, הוא חויב לשלם את הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך הדין שלהם.