דרגת נכות בביטוח לאומי ותקנה 15

חוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של עובד אצל מעביד, ובמקרה של עובד עצמאי - כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

משהוכרה זכאותו של אדם כנפגע עבודה בביטוח לאומי הוא זכאי לעמוד בפני ועדה רפואית שתקבע את שיעור נכותו כתוצאה מהפגיעה בעבודה.

עיקר הדיון בפני הועדה הרפואית הינו הנכות הרפואית שתקבע לנפגע, ואולם לא ניתן להתעלם מהשלכה נוספת ומשמעותית והיא יכולתו של העובד לשוב לעבודתו ולהשתכר כפי שעשה בעבר.

לצורך מענה למצבים מסוג זה, נקבע בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ו – 1956, כי הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מדרגת הנכות הרפואית, בשים לב למקצועו, ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות כתוצאה מהשינוי לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

לצורך זה, הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר, לדעתה, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

תקנה זו מאפשרת לועדה הרפואית להתחשב גם בנתוניו האישיים של הנפגע, כל זאת לאחר שהועדה קבעה את דרגת נכותו של הנפגע על פי הרשימה המופיעה בתוספת לתקנות.

לצורך דיון בתקנה 15 הועדה הרפואית מתייעצת עם ועדת הרשות בביטוח לאומי אשר מורכבת מרופא, פקיד שיקום ועובד המוסד. לאחר בחינת נתוניו האישיים של הנפגע, ועדת הרשות מוסרת את המלצתה לועדה הרפואית אשר יכולה לאמץ את ההמלצה או לדחותה.

למען הסדר הטוב, יובהר, כי החלופות הקיימות בתקנה 15 קרי ירידה ניכרת בהכנסות, גיל ומקצוע עומדות בפני עצמן ואין כל חובה שיתקיימו במלואן לצורך יישום תקנה 15.

יודגש, כי יישום תקנה יכול להביא להגדלת שיעור נכותו של הנפגע עד כדי מחצית . לדוגמא אם דרגת נכותו הרפואית של הנפגע הינה 10%, הרי שיישום תקנה 15 במחצית יביא להגדלת נכות זו ב- 5% נוספים.

לצד זה ראוי לציין, כי ניתן ליישם את תקנה 15 באופן חלקי ולהגדיל הנכות בשיעור נמוך יותר למשל רק ברבע או בשליש משיעור נכותו הרפואית.

עוד יצויין, כי אם נקבעה לנפגע דרגת נכות בשיעור 19% לצמיתות, לא ניתן ליישם את התקנה ולעבור לדרגת נכות בשיעור 20% ויותר המזכה בקצבה חודשית, אך אם דרגת הנכות הרפואית היא בשיעור 20% ומעלה ניתן ליישם כרגיל את התקנה עד כדי מחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע.