לפני כשלוש שנים, גבר בשנות ה-50 לחייו ירד ממשאיתו בתחילת יום עבודתו והותקף על ידי כלב לא חגור שנעץ את שיניו בשתי אמות ידיו. הוא איבד את הכרתו ואושפז לצורך קבלת טיפול רפואי, והאירוע הוכר כתאונת עבודה. לאחרונה נקבע כי יקבל פיצויים של 58 אלף שקלים, בתוספת סכום של 7,500 שקלים עבור הוצאות משפט, לאחר שזכה בתביעה שהגיש נגד בעלי הכלב בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.
בית המשפט השלום בחיפה דחה את טענת בעל הכלב כי מסר את הכלב למישהו אחר יום לפני התאונה ולכן אינו אחראי, וקבע כי הן הבעלים הרשום והן המחזיק בפועל חייבים לפצות את הנפגע יחד ולחוד. כמו כן נדחתה טענת הנתבעים כי הנפגע התגרה בכלב. האדם שאליו הועבר הכלב צורף לתביעה כצד שלישי, וכאמור חויב גם הוא בתשלום הפיצויים.
הנפגע איבד את ההכרה ופונה לקבלת טיפול רפואי בעקבות תקיפת הכלב
בשנת 2023 הגיע הנפגע, יליד 1971, לעבודתו כרגיל. עם ירידתו ממשאית התנפל עליו כלב שהיה משוחרר ללא רצועה. הכלב נעץ את שיניו בשתי אמות ידיו וגרם לפצעים חודרים ומדממים. הנפגע איבד את הכרתו ופונה מהמקום לקבלת טיפול רפואי. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10% בגין צלקות מכאיבות ומכערות, ללא הגבלת תנועה.
מי אחראי לכלב התוקף שעבר בעלות יום לפני האירוע?
לב המחלוקת המשפטית היה שאלת האחריות: בעל הכלב טען כי מסר אותו ביום שלפני התקיפה והנשיכה, כמתנה ללא תמורה, למי שהחזיק בו בפועל. הוא הסביר כי לא הספיק להעביר את הרישום הרשמי להעברת הבעלות מכיוון שזה היה ביום שבת. לעומתו, מי שקיבל את הכלב טען כי לקח אותו רק באופן זמני ולא לצמיתות.
בחקירתו הנגדית נחשפה סתירה מהותית בגרסת בעל הכלב: הוא עצמו הודה כי הסיבה שבגינה ביקש המחזיק את הכלב הייתה לצורך זיווג עם כלבתו, ולא היה מדובר בהעברת בעלות קבועה. השופט קבע כי טענת העברת הבעלות לא הוכחה, לא בהסכם, לא בהעברת רישום ולא בעדויות.
בעלי הכלב הוא האחראי לנזקי גוף שנגרמו בעקבות תקיפת הכלב, גם ללא הוכחת רשלנות
פקודת הנזיקין קובעת אחריות אבסולוטית לבעל כלב או למחזיק בו דרך קבע על כל נזק גוף שיגרם, ללא צורך בהוכחת התרשלות. השאלה שנדונה במקרה זה הייתה האם ניתן לתבוע בו זמנית הן את הבעלים הרשום והן את המחזיק בפועל. השופט אימץ את הפרשנות שלפיה המילה "או" בלשון החוק אינה שוללת חיוב של שניהם יחד, כאשר לשניהם שליטה ויכולת פיקוח על הכלב. המחזיק בפועל החזיק את הכלב בכלוב ברזל עם שרשרת וזמם, רמת פיקוח העונה על מבחני הפסיקה לחזקה על הכלב. הכלב הצליח לפרוץ מהכלוב ואז תקף את הנפגע.
האם הנפגע התגרה בכלב לפני שהותקף, והאם יש להטיל עליו אשם תורם?
הנתבעים העלו טענת הגנה כי לפי החוק, אם הנפגע התגרה בכלב, הבעלים פטור מאחריות. לתמיכה בטענה הצביעו על מסמך רפואי שבו נרשמה המילה "התגרות". ואולם השופט קבע כי מלבד רישום זה לא הוצגה כל ראיה אחרת להתגרות. התובע הכחיש בחקירתו כי ניסה לקשור את הכלב או התעסק עמו בכל דרך. ללא ראיות התומכות בטענת ההתגרות, ובשים לב כי הנטל להוכחת הגנה זו מוטל על הנתבעים, נדחתה הטענה.
הפיצוי חושב על פני מספר ראשי נזק. בגין כאב וסבל, בהתחשב בחומרת הנשיכות, אובדן ההכרה, הטיפול הרפואי ותקופת ההחלמה עם הצלקות, נפסק סך של 40 אלף שקלים. בגין הפסדי שכר לעבר נפסק פיצוי בגין שלושה חודשי אי כושר מלא ושלושה חודשים של אי כושר חלקי בשיעור 30%, ובסך הכול כ-26,757 שקלים. הפסדי שכר לעתיד לא נפסקו, שכן הנכות שנקבעה היא אסתטית בלבד ולא נגרמה ירידה בכושר התעסוקה. בגין עזרת קרובי משפחה בתקופת ההחלמה נפסק סכום של 5,000 שקלים ובגין הוצאות רפואיות 5,000 שקלים נוספים.
יש לך שאלה?
מסך הפיצויים הכולל נוכו דמי פגיעה שקיבל מהביטוח הלאומי, וסכום הפיצוי הסופי שנפסק עמד על 58,305 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך של 7,500 שקלים.
ת"א 37352-04-24
