מזונות ועקרון השיויון

עיקרון השוויון הוא אחד העקרונות הבסיסיים בדמוקרטיה. עיקרון השיויון קובע שכל בני האדם שווים. לכולם אותן זכויות וחובות תוך התחשבות במגבלות טבעיות.

הזכות לשיויון היא אחת מזכויות האדם ומוזכרת בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מ-1948. בסעיף 1 להכרזה נאמר- "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". הזכות לשוויון כוללת גם איסור הפליה בין גברים לנשים, וההכרזה חוזרת על כך בסעיפים שונים.

עיקרון זה לא התקבל בישראל לפחות בתחום רגיש מאוד של דיני המזונות. בישראל חובת המזונות של הורים כלפי ילדיהם הקטינים נקבעת לפי הדין הדתי. ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע- "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הדין האישי של יהודים בישראל הוא הדין העברי. לפי הדין העברי רק האב חייב במזונות ילדיו הקטינים. יוצא שמספר עצום של גברים בארץ מופלה לרעה בהשוואה לנשים. גם אם האישה מרוויחה יותר מהגבר, ויש מקרים כאלה, האב לבדו חייב במזונות הילדים.

להפליה הזאת אין משמעות רבה כשהיחסים בין בני הזוג תקינים. אך כשפורץ סכסוך ומגיע לבית המשפט, ההפליה מתגלית במלוא חריפותה. על הגבר מוטלים מזונות גבוהים, שמביאים אותו לא פעם לפת לחם, בית סוהר ואובדן הכבוד האנושי.

למרבה הפלא מצבם של גברים לא יהודים שונה. החוק הנ"ל קובע חובת מזונות שיויונית בין הורים לא יהודים. ס' 3א לחוק קובע:

"(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

אין שום הגיון להפלות בין יהודים לנוכרים, והדבר גם אסור לפי המשפט הבינלאומי. הטעמים היחידים לקיום החוק המפלה הם כפייה דתית ואינטרס של ארגוני הנשים. לדעתי יש כאן זהות אינטרסים בין המפלגות הדתיות לארגוני הנשים להחיל את הדין הדתי דווקא, ולהיאבק בכל ניסיון לבטלו.

המצב כיום הוא שישראל מפרה את זכויות האדם של אזרחיה. היא מפלה בין יהודים לנוכרים ובין גברים לנשים. חבל שאין לכך מודעות ציבורית