אישה תבעה מזונות מבעלה, שהוא גם אבי הילדים. אני מייצג את האב. במסגרת התביעה ביקשה התובעת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל והצו ניתן במעמד צד אחד.

 

 

נקבע דיון במעמד שני הצדדים. בינתיים ניתנה החלטה  למזונות זמניים והאישה גובה את המזונות דרך הביטוח הלאומי. לפיכך הגשנו תגובה לקראת הדיון וטענו שאין יותר צורך בצו כיוון שצו עיכוב יציאה ניתן כאשר יש חשש שיציאת החייב מהארץ תקשה על גבייתהחוב אך אם האישה גובה מזונות מהביטוח הלאומי חשש כזה כבר לא קיים.

 

לדיון התייצבה מתמחה מטעם הצד השני והאישה עצמה לא התייצבה. הרשם ביטל את הצו בגלל שמתמחה לא יכול לייצג לקוח וגם משום שהאישה לא התייצבה באופן אישי. ביהמ"ש קבע שגם לגוף הענין לא היתה הצדקה להשאיר את הצו על כנו.

 

אין חשש שהחייב יברח מהארץ. החייב עובד בחו"ל, הגיש תביעה לגירושין ויציאתו לחו"ל היתה בהסכמת האישה. הצו בוטל והאישה חוייבה בהוצאות בסך 1000 ש"ח.