תקציר: חברה העוסקת במתן הלוואות בשוק האפור הגישה תביעה לביצוע שטר חוב בסך 50,000 ₪ כנגד הנתבע. הנתבע אשר יוצג על ידי עו"ד אילן ציאון העלה שורה של טענות כנגד התביעה, בהן הטענה כי חתימת הנתבע על גבי השטר זויפה וכי לא קיים כל חוב לאור אישור אותו קיבל הנתבע מן התובעת. בית המשפט קיבל את טענותיו של עו"ד ציאון, בשם הנתבע, במלואן, הגם שלא הוצגה חוות דעת גרפולוגית, דחה את התביעה וחייב את חברת ההלוואות בתשלום הוצאות משפט בסך של 9000 ₪ + מע"מ.


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו א 059032/03

בפני: כב' השופט ברנר חגי תאריך: 25/03/2004


בעניין: א. ק. ל מימון והשקעות בע"מ
ב"כ עו"ד אריה בדנר התובעת;

נ ג ד

מ.א
ב"כ עו"ד אילן ציאון הנתבע;


פסק דין

1. בפניי תביעה לביצועו של שטר חוב ע"ס 50,000 ₪ שנעשה ביום 21.1.2002 לפקודת התובעת.

2. התובעת טוענת כי השטר נעשה על ידי הנתבע להבטחת הלוואות שנטלו הוא והוריו מאת התובעת בסכום כולל של 200,000 ₪, לרבות הלוואה לשם רכישת רכב מסוג פונטיאק. הלוואות אלה לא נפרעו ולפיכך הוגש השטר לביצוע. התובעת לא צירפה מסמכים כלשהם לביסוס התביעה, זולת שטר החוב עצמו, וגם אינה מציינת מהו הסכום המדוייק של כל הלוואה שנלקחה כביכול על ידי הנתבע והוריו, ומהי יתרת החוב נכון ליום הגשת שטר החוב לביצוע.

51293713. הנתבע טוען כי החתימה על גבי השטר אינה חתימתו אלא מדובר במעשה זיוף. מוסיף הנתבע וטוען כי בתחילת שנת 2002 רכש מהתובעת רכב מסוג פונטיאק והתחייב לשלם את תמורתו ב-24 תשלומים חודשיים. לאחר כשמונה חודשים בהם שילם הנתבע לתובעת סך כולל של כ- 20,000 ₪, הוא התקשה לעמוד בתשלומים בגין הרכב ואז הוסכם בינו לבין גל מזין, מנהל התובעת, כי הנתבע יחזיר את הרכב לתובעת בתמורה למחיקת יתרת החוב. הרכב אכן הוחזר לתובעת. בעקבות כך חתמה התובעת ביום 27.11.2002 על אישור בו נרשם, בין השאר:

"סוכם בין אקסטרא קאר ליסינג מימון והשקעות בע"מ לבין מוסקוביץ אסף 43126796 שרכב מס' 1386318 עובר בעלות לחברת אקסטרא קאר ליסינג או מי מטעמה וזה כנגד פרעון חובו של הנ"ל...אין לנו כול תביעות כלפי מוסקוביץ אסף מס' זהות 43126796".נ

הנתבע טוען כי פרט לרכישת הרכב הוא לא היה מעורב בעסקאות כלשהן עם התובעת ולא חתם על כל מסמך אחר לטובתה. לפיכך, גם אם לא היה מדובר בשטר חוב מזוייף, הרי שלאחר סילוק חובו כלפי התובעת עם החזרת הרכב לרשותה, אין עוד כל עילה להפעיל נגדו את שטר החוב.ב

4. בשנת 1993 נחקק חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן:" חוק הסדרת הלוואות" או "החוק"). החוק נועד להטיל מגבלות שונות על מלווים בשוק האפור ולמנוע ממלווים כאלה, שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח, לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים (ראה בר"ע 5888/95 קווי אשראי לישראל נ' וניני עמנואל פ"ד נא(1), 424 ,עמ' 430-431).ו

5. החוק חל על כל מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי, הגם שחלק מסעיפיו אינם חלים על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק. במקרה דנן, מנהל התובעת אישר כי התובעת עוסקת במתן הלוואות (ע' 7 לפרוטוקול), כך שהוראות החוק חלות עליה במלואן.נ

6. ס' 2 לחוק הסדרת הלוואות קובע כי "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". ס' 8 לחוק קובע כי מלווה המגיש בקשה לביצוע שטר בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לבקשה העתק של החוזה, וכן יציין את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב) לחוק, לאמור, בין השאר, סכום ההלוואה; הסכום שקיבל הלווה בפועל; שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פרעון ההלוואה; בהלוואה בריבית משתנה - מרכיבי הריבית המשתנה, העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעקבותיהם ישונו השיעורים; בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר - סוג ההצמדה ושיעורה, ובסיס ההצמדה ומועדו; הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה; שיעור העלות הממשית של האשראי; תקופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; יתרת החוב במועד הגשת התובענה; התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה.ב

7. במקרה דנן אין חולק כי עיסקת הליסינג בגדרה רכש הנתבע את הרכב הועלתה על הכתב. דא עקא, התובעת לא נהגה כמתחייב מהוראות החוק להסדרת הלוואות ולא צירפה את חוזה ההלוואה, לא לבקשה לביצוע שטר וגם לא לתצהיר העדות הראשית מטעמה. התובעת הגדילה עשות וסירבה לדרישתו של ב"כ הנתבע להעביר אליו העתק מהסכם ההלוואה (ראה ס' 9 למכתבו מיום 8.6.2003). התובעת גם לא צירפה את חוזי ההלוואות הנוספים שלטענתה נערכו בינה לבין הנתבע והוריו, ואשר לשיטתה, שטר החוב נועד להבטיח את קיומם על ידי הנתבע. למעשה, לא ברור כלל אם חוזים אלה הועלו על הכתב כמתחייב מהוראת ס' 2 לחוק. בנוסף, התובעת לא ציינה בבקשה לביצוע שטר או בתצהיר העדות הראשית מטעמה אף לא אחד מבין הפרטים הנזכרים לעיל, והכל בניגוד להוראת ס' 8 לחוק.

8. ביקשתי מב"כ התובעת להתייחס בסיכומיה בעל פה לאי קיום סדרי הדין על ידי התובעת, כמתחייב מהחוק להסדרת הלוואות. בתגובה היא הצביעה על נוסח שטר החוב, שם נאמר כי הנתבע פוטר את האוחז בשטר מהצורך להציגו לפרעון. דא עקא, פטור זה ענינו אך ורק בחובה להציג שטר לפרעון, כקבוע בפקודת השטרות, אך אין כוחו יפה לפטור את התובעת מעולו של החוק להסדרת הלוואות. ס' 17 לחוק קובע כי "הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד, אלא אם כן הותנה עליהן לטובת הלווה." לאמור, מדובר בחוק קוגנטי שלא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הלווה.ו

9. עולה איפוא השאלה מהי הסנקציה הראויה כנגד בעל דין המתעלם לחלוטין מסדרי הדין הקבועים בחוק להסדרת הלוואות- האם מטעם זה יש לדחות את התביעה או למחקה. נראה לי כי הסנקציה הראוייה בנסיבות הענין היא מחיקת התביעה ולא דחייתה, כדי למנוע מצב בו מחדל דיוני של בעל דין- חמור ככל שיהא- ייצור מעשה בית דין שימנע את ברור הסכסוך לגופו של ענין. יחד עם זאת, ועל מנת למנוע במקרה הנוכחי הליכי סרק בדרך של הגשת תביעה חדשה באותה עילה ממש, אתייחס גם לגופה של תובענה.נ

10. הטענה הראשונה שיש לדון בה היא טענת הזיוף שמעלה הנתבע. ואכן, השוואת חתימתו של הנתבע על גבי תצהירו לזו המופיעה על גבי השטר מגלה כי אין המדובר באותה חתימה. אכן, ידועים מקרים של "זיוף עצמי" בהם החותם משנה במכוון את חתימתו כדי שיוכל לטעון לאחר מכן כי חתימתו זוייפה, אך כדי לקבוע כי מדובר בזיוף עצמי, ראוי להעיד מומחה להשוואת כתבי יד, אשר מסוגל לחשוף נסיון לזיוף עצמי. דבר זה לא נעשה כאן.ב

11. בתביעה שטרית מוטל נטל הראייה בדרך כלל על הנתבע, מושך השטר, מכח חזקת התמורה הקבועה בס' 29 לפקודת השטרות. לכלל זה יש חריג, והוא כאשר מועלית טענת זיוף. במקרה כזה נטל הראייה מוטל על אוחז השטר להוכיח כי החתימה היא אכן חתימתו של המושך. ראה ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, ע' 163 וכן ע"א 316/79 חמדאן נ. ליאני, פ"ד לד(2) 309, 314, שם נקבע:

"עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע, ואם אין הנתבע מודה בחתימה, ענין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה."

בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פ"ד מז(3), 240 ,עמ' 261-262, נקבע ברוח דומה:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו ..."

במקרה דנן, התובעת היתה צריך להביא ראיות פוזיטיביות לכך שהחתימה על גבי שטר החוב היא אכן חתימתו של הנתבע. בענין זה הצהיר מנהל התובעת, גל מזין, כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבע בנוכחותו ובפניו. דא עקא, בחקירתו הנגדית הודה גל מזין, כי ביקש מאחיו, תמיר מזין, להחתים את הנתבע על שטר החוב וכי האח הוא זה שביצע את ההחתמה בפועל (ע' 12 לפרוטוקול). ואכן, הפרטים האישיים של הנתבע נרשמו על גבי השטר בכתב ידו של תמיר מזין, ולא בכתב ידו של גל מזין או הנתבע. גל מזין העיד עוד כי "החתמנו את כל המשפחה ביחד על שטרות חוב לבטחון ההלוואות". בנסיבות אלה אין להוציא מכלל אפשרות שמישהו אחר מבני המשפחה חתם על שטר החוב, ותמיר מזין רשם בטעות את פרטיו של הנתבע על גבי השטר. הואיל ומי שביצע בפועל את ההחתמה היה תמיר מזין, ולנוכח טענת הזיוף שהעלה הנתבע, צריכה היתה התובעת להעיד את תמיר מזין, ולא להסתפק בעדותו של גל מזין, גם אם זה טוען כי שהה באותו החדר.

12. אכן, תמוה הדבר שהנתבע לא הגיש תלונה במשטרה, כפי שניתן היה לצפות ממי שחתימתו זוייפה, אך הנתבע הסביר זאת בכך שממילא הענין מצוי לפתחו של בית המשפט ולפיכך לא חשב שיש צורך לפנות למשטרה.ו

13. ב"כ התובעת ניסתה להמחיש כי הנתבע מכחיש אפילו את החתימה על גבי תצהירו, תוך שהיא מציגה לו את החתימה לבדה, ומסתירה את חלקו האחר של המסמך, אך הנתבע, שלא ידע מהו המסמך המוצג בפניו לא כפר בחתימתו, אלא רק ציין כי זו חתימה דומה לחתימתו (ע' 4 לפרוטוקול). החשדנות המופלגת בה נהג הנתבע מובנת, לנוכח טענתו כי התובעת זייפה את חתימתו על גבי שטר החוב.נ

14. באופן כללי הנתבע עשה עליי רושם של מי שדובר אמת, משום שהודה כי הוריו נטלו הלוואות מהתובעת והם עדיין חייבים לה כספים, וכי הוא עצמו הופנה לתובעת על ידי הוריו. כל זאת, כאשר הודאה זו היתה עלולה לסבך אותו משום שהיתה עלולה ליצור את הרושם כי אכן קיים קשר בין שטר החוב לבין ההלוואות שנטלו הוריו, כפי שטוענת התובעת. בנסיבות אלה, אני נוטה להאמין לו כאשר הוא מכחיש מכל וכל כי חתם אי פעם על שטר חוב לטובת התובעת (ע' 2 לפרוטוקול).ב

הספק הקיים בענין זה פועל לחובת התובעת ולא לחובת הנתבע, לנוכח העובדה כי כאשר מועלית טענת זיוף, נטל הראייה להוכיח את מקוריות החתימה מוטל על האוחז בשטר. לפיכך, משום שלא נסתרה טענת הזיוף של הנתבע, דין התביעה להידחות.ו

15. גם אם הייתי דוחה את טענת הזיוף וקובע כי הנתבע אכן חתם על שטר החוב, הרי שהדבר לא היה מועיל לתובעת, שכן במקרה כזה היה מקום לקבוע כי השטר נועד להבטיח אך ורק את ההלוואה בקשר לרכישת הרכב. הדבר עולה מתאריך עשיית השטר- 21.1.2002, שהוא גם ככל הנראה המועד בו נכרתה עיסקת הליסינג לגבי הרכב (ראה הודאתו של גל מזין, בע' 10 לפרוטוקול).

גל מזין טוען כי משפחתו של הנתבע נטלה מהתובעת הלוואות מאז שנת 1996 בהיקף כולל של 200,000 ש"ח. אם שטר החוב נועד אכן להבטיח את ההלוואות האחרות של בני המשפחה, ולאו דווקא את עיסקת הליסינג, מתעוררת השאלה, מדוע דווקא ביום 21.1.2002 (שהוא ככל הנראה היום בו נכרתה עיסקת הליסינג) נזכרה התובעת להחתים את הנתבע על שטר החוב. ביקשתי לכך הסבר מאת גל מזין, ולא קיבלתי (ע' 12 לפרוטוקול).

16. כמו כן, מתעוררת השאלה מדוע שטר החוב נוקב דווקא בסכום של 50,000 ₪ ולא בסכום גבוה יותר, למשל, 60,000 ₪, שהיה החוב המכסימלי של בני משפחת מוסקוביץ בפרק זמן נתון (עדות מזין בע' 8 לפרוטוקול). גם לכך לא ניתן הסבר כלשהו על ידי מזין.נ

17. הדבר הפשוט ביותר שהתובעת היתה יכולה לעשות כדי לנתק את הקשר בין שטר החוב לבין עיסקת הליסינג, היה להציג את הסכם הליסינג, ואז ניתן היה להיווכח האם אכן יש או אין קשר בין השניים. ההמנעות מהצגת ההסכם על ידי התובעת, בנימוק המאוד בלתי משכנע לפיו "לא ראינו ענין" לצרף את ההסכם (ע' 10 לפרוטוקול), אומרת דרשני ויוצרת את הרושם כי היה לתובעת אינטרס להסתיר הסכם זה, שמא הוא לא יעלה בקנה אחד עם טענתה לפיה שטר החוב נועד להבטיח הלוואות אחרות. כך למשל, אם הסכם הליסינג היה מוצג, ניתן היה להשוות את מועד עריכתו למועד עריכת שטר החוב ולראות שמדובר באותם מועדים ממש. כמו כן, ניתן היה לראות אם הסכם הליסינג מזכיר קיומו של שטר חוב, כפי שמקובל בחוזי הלוואה, ואם כך הדבר, והיה מתברר כי סכום השטר הנזכר בהסכם הינו 50,000 ₪, היה בכך משום חיזוק של ממש להנחה כי השטר נעשה רק בקשר לעיסקת הליסינג . כבר נפסק לא אחת כי:

"ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו..." (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).ב

בדרך כלל, מי שטוען כי עושה השטר חייב לו כסף וכי השטר הוגש לביצוע בשל חוב שלא נפרע, אינו מהסס מלהציג את הסכם ההלוואה וכל מסמך אחר, כגון כרטסת הנהלת חשבונות, והכל כדי להראות כי בדין הוגש השטר לביצוע. התעקשותה של התובעת להסתיר מהנתבע ובא כוחו, וגם מבית המשפט, את הסכם הליסינג ומסמכים נוספים שאמורים היו לבסס את קיומו של חוב שלא נפרע מצידו של הנתבע, מעוררת חשד כבד כי מסמכים אלה- אם היו מוצגים- היו משמיטים את הקרקע מתחת לתביעה.

18. האישור של התובעת מיום 27.11.2002, לפיו לאחר החזרת הרכב לידיה נפרע חובו של הנתבע כלפיה ואין לה תביעות כלשהן לגביו אומר דרשני, ומוכיח את טענתו של הנתבע כי מאותו מועד ואילך לא קיים חוב כלשהו שלו כלפי התובעת. ראוי לזכור כי התובעת עוסקת במתן הלוואות בהיקף בלתי מבוטל (לטענת גל מזין, יש לה מחזור של למעלה מ-40 מליון ₪ בשנה ולמעלה מ- 2,500 כלי רכב משועבדים לטובתה). לפיכך, ניתן להניח כי התובעת תהא זהירה דייה בבואה ליתן לחייב אישור כאמור, ואם נותרו לו חובות נוספים מהלוואות אחרות שנטל, תדאג להבהיר כי האישור מתייחס רק להלוואה ספציפית אחת. והנה, בעניננו, האישור שניתן לנתבע הוא גורף ובלתי מסוייג. משמע, לא היה כל חוב אחר של הנתבע. טענתו של גל מזין בתצהירו, לפיה אישרה התובעת שאין לה תביעות נגד הנתבע רק בקשר להלוואה עבור הרכב, אינה מתיישבת עם ההגיון. דווקא ההבחנה שמנסה מזין לעשות בס' 6 ו-8 לתצהירו, בין העדר תביעות ביחס להלוואה אחת מני רבות, לבין ההלוואות האחרות שלגביהן לא ויתרה התובעת על דרישותיה מהנתבע, היא הנותנת שאם היה באבחנה זו ממש, חזקה על התובעת שהיתה דואגת להבהיר נקודה זו באופן ברור בכתב האישור מיום 27.11.2002, דבר שלא נעשה בפועל.

19. ב"כ התובעת טוענת כי הרכב שהוחזר לתובעת היה בשווי של 45,000 ₪ ואילו יתרת חוב ההלוואה בגין רכישתו היתה 35,000 ₪ בלבד ומכאן שלא הגיוני לייחס לנתבע ויתור על 10,000 ₪, אלא אם הדבר נזקף לשם הקטנת יתרת החוב של הוריו. לא שוכנעתי כי טענה זו מבססת את התביעה. הנתבע העיד כי בכל מקרה היה מתקשה להשיג מחיר של 45,000 ₪ אם היה מוכר את הרכב בעצמו, משום שזה היה רכב אמריקאי "שאין לו שוק", ולעומת זאת, חשש מפני מצב בו השיקים שמסר לתובעת יחוללו באי פרעון (ע' 4 לפרוטוקול). לפיכך העדיף להחזיר את הרכב לידי התובעת, ולו גם תמורת כיסוי חוב של 35,000 ₪ בלבד. הסבר זה מקובל עליי.ו

20. צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי התובעת מנסה לייחס לנתבע חובות של הוריו, משל היה ניתן לראות במשפחת מוסקוביץ משום אישיות משפטית שפעולותיה מחייבות את כל יחידי המשפחה. גישה זו עברה כחוט השני בעדותו של גל מזין, שהעיד כי התובעת מנהלת כרטסת אחת לבני משפחת מוסקוביץ (ע' 9 לפרוטוקול), בלא הבחנה בין בני המשפחה, ואשר התקשה להבין כי אין לייחס לאדם חובות של הוריו רק בשל העובדה שמדובר בבני משפחה אחת.

21. מכל הטעמים המנויים לעיל, אני דוחה את התביעה. תיק ההוצל"פ ייסגר. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.נ

22. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.ב


ניתן היום ג' בניסן, תשס"ד (25 במרץ 2004) בהעדר הצדדים


חגי ברנר, שופט

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח