כנגד עיריית בית שמש הוגשה תביעת נזקי גוף על ידי תושב העיר, קשיש בשנות ה-80 לחייו, אשר טען כי העירייה אחראית לפצותו בעקבות נפילתו באחד מרחובות העיר, בזמן ששב לביתו מבית הכנסת. זאת מכיוון שהמדרכה הייתה משובשת והעירייה התרשלה בכך שלא שמרה על בטיחות התושבים.


העירייה הגישה הודעה לצד ג' כנגד אחד מדיירי הרחוב, אשר מתגורר ליד מקום נפילתו של הקשיש. לטענת העירייה, הוא ביצע באותה עת עבודות בנייה לא חוקיות אשר גרמו לשיבושים בדרך.


האם הקשיש נפל בגלל מפגע ברחוב או בגלל מצבו הרפואי?


התביעה נדונה בבית משפט השלום בירושלים, ובמסגרתה טענו הנתבעים כי הם אינם אחראים לנפילה מאחר שלא הוכח כי הדרך הייתה משובשת, וכמו כן כי מצבו של התובע כיום סיעודי אולם זאת לאחר אירוע מוחי שעבר וללא קשר לנפילתו.


על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, השופט קבע כי לפני התאונה הקשיש לא סבל מכל מגבלה בהליכה, ועל פי העדויות הוא החליט לקבל את גרסת התביעה. כמו כן, תמונות מהמקום הוכיחו כי המדרכה אכן הייתה מסוכנת ומלאת שיבושים. השופט קבע כי העירייה אחראית לשלם את הפיצויים, אך מכיוון שהשכן אכן ביצע עבודות בעצמו ברחוב שגרמו לשיבושו, הוא יישא במחצית הסכום.


גובה הפיצויים נקבע על סכום של 75 אלף שקלים, וזאת עבור כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות רפואיות. כמו כן ישלמו הנתבעים את הוצאות המשפט ושכר הטרחה, בסכום של כ-22 אלף שקלים.


בעקבות הנפילה שבר התובע את ידו הימנית ונפגע בגבו


כשנתיים לאחר הנפילה, עבר הקשיש אירוע מוחי קשה והפך לסיעודי. בשל מצבו הבריאותי, לא ניתן היה לחקור אותו על התצהיר שהגיש או לזמן אותו לתת עדות. הנתבעים טענו כי ייתכן שמצבו הרפואי אף היה הגורם לנפילתו, ומכל מקום כי לא הוכח שהדרך הייתה משובשת. הצד השלישי טען כי הרחוב אכן היה משובש, אולם העירייה היא זו שאחראית לכך.


בני משפחתו של התובע העידו בבית המשפט, ומומחה רפואי מונה על ידי בית המשפט לצורך קביעת חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה. לפי קביעתו, הקשיש סובל מנכות צמיתה בעקבות הפגיעה בידו בשיעור של 10%, ומנכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בגב.


בנו ואשתו של הקשיש העידו על נסיבות התאונה


אמנם לא ניתן היה לזמן את התובע עצמו להעיד, אולם אשתו ובנו העידו כי מצאו אותו על המדרכה לאחר שנפל, כי לקחו אותו לבית החולים וכי גיבסו את ידו. עדותם הותירה רושם אמין על השופט. גם על פי התיעוד הרפואי, הוא אובחן עם שבר בכף ידו ונרשם במסמך הרפואי כי השבר נגרם בעקבות נפילה ברחוב.


לאור התרשמותו של השופט, הוא קבע כי הקשיש אכן נפל ברחוב. כפי שעלה מהצילומים שהוצגו, נקבע אף כי קטע הדרך שבו צעד ונפל אכן היה משובש ומסוכן להולכי הרגל. לפני התאונה, קבלן מטעם העירייה התחיל לבצע עבודות ברחוב כדי להפוך אותו לרחוב הולנדי. העירייה טענה כי במהלך העבודות, השכן אשר טען כי פלשו לשטחו מנע מהקבלן להמשיך ולסיים את העבודות והן הופסקו באמצע. הוא אף החל לבצע עבודות חפירה ובנייה על דעת עצמו.


כלומר, על פי מצבור כל הראיות שהצטברו, הקשיש נפל ונפצע בגלל מצבו של הרחוב שהעבודות בו הופסקו באמצע.


מי אחראי לפצות את הקשיש בשל הרחוב המשובש?


עוד לפני מעידתו של התובע, העירייה ידעה היטב על הסכנה הבטיחותית שברחוב. כך התרשם השופט אף מהראיות שהעירייה עצמה הציגה. הוא דחה את טענת העירייה כי יש להטיל את כל האחריות על השכן, וקבע כי גם אם מנע מהקבלן להמשיך בעבודות הריצוף, היה מצופה מהעירייה לפעול ככל יכולתה כדי להסיר את הסיכונים או לכל הפחות להזהיר את עוברי הדרך מפניהם.


מאחר שהעירייה לא גידרה את האזור המסוכן או הציבה שלטי אזהרה, קבע השופט כי היא התרשלה בשמירה על בטיחותם של אורחיה ותושביה, ולכן אחראית לפצות את התובע על נזקיו.


עם זאת, המשיך השופט, אין להסיר את האחריות גם מהצד השלישי. מכיוון שהשכן מנע בפועל את סיום העבודות ואף ביצע עבודות לא חוקיות בעצמו באזור, קבע השופט כי ישנו קשר סיבתי הדוק בין התנהלותו לבין העובדה שהעבודות הופסקו והרחוב נותר משובש. לכן נקבע כי הוא ישלם מחצית מכלל סכום הפיצויים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר ולאור מצבו של הקשיש, קבע השופט כי סכום הפיצויים הראוי במקרה זה יעמוד על סכום של 75 אלף שקלים, וכמו כן הוא חייב את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 22 אלף שקלים.


ת"א 32188-12-13