התנאים לקבלת תג נכה - סעיף 1 לחוק הנכים קובע כי אישור זכאות לתג נכה תינתן על ידי היחידה למוגבלות בניידות על סמך הקריטריונים הבאים:


• דרגת נכות העולה על 60% ותנועתו ללא רכב עלולה לפגוע במצב בריאותו;


• מוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים לצורך ניידותו;


• נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות;


הסבר על התהליך ועל בחינת הבקשה


קבלת תג נכה הינו הליך בירוקרטי הכרוך בהגשת בקשה במסגרתה הנך נדרש לעלות את הטענות בנוגע למצב התפקודי והבריאותי באופן תמציתי וברור. כמו כן, לבקשה רצוי לצרף תיעוד רפואי עדכני המתייחס לקושי התפקודי בגינו אתם נזקקים לתג נכה. הבקשה מוגשת ליחידה למוגבלות בניידות המצויה באחריותו של משרד התחבורה ונבדקת על ידי רופא אשר קובע האם המבקש זכאי לתג נכה או לאו על יסוד התנאים המנויים לחוק הנכים המוזכר לעיל.


כמו כן, זכאות לתג נכה ניתנת ללא קשר לדרגת נכות שנקבעה לכם, אולם ככל שנקבעה דרגת נכות על ידי גורם מקצועי, רצוי לצרף את המסמך המעיד על כך לבקשה, שכן הוא מהווה מקור מהימן לכך שהנכם זקוקים לתג נכה.


יחד עם זאת, לעיתים קרובות, על אף שקיים קושי תפקודי ומוגבלות משמעותית, נדחות בקשות לתג נכה כאשר במרבית המקרים הן ניתנות ללא נימוק סביר וללא יכולת להתחקות אחר הלך הרוח שהוביל לכך.


מה עושים במצב של דחיית הבקשה?


כאשר הוחלט לדחות את הבקשה לקבלת תג נכה, עומדות שתי אפשרויות להשיג על ההחלטה. הראשונה - להמתין מספר שבועות ואז להגיש בקשה חדשה. השנייה - להגיש עתירה מנהלית. לדידי, דרך המלך היא להגיש בקשה נוספת ורק במידה והבקשה נדחית, ניתן במקרים מסוימים לשקול לפנות לבית המשפט.


בנסיבות אלו, הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת רשות הרישוי מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ערעור על דחיית בקשה לתג נכה אינו דבר של מה בכך, שכן ההחלטה לדחות את הבקשה מהווה החלטה מנהלית אשר חלה עליה "חזקת התקינות המנהלית" לפיה הנטל הראייתי להפרכת ההחלטה מונח על כתפי המערער.


מהי חזקת התקינות המנהלית ומתי בית המשפט ייטה להתערב בהחלטה של רשות מנהלית?


בקצרה, מדובר במצב משפטי שמשמעותו כי פעולה שביצעה רשות מנהלית, בוצעה כדין, אלא אם הוכח אחרת.


אף על פי כן במקרים מסוימים ניתן להוכיח כי ההחלטה שניתנה על ידי הרשות אינה עומדת עם העקרונות שהותוו בפסיקה, לפיהם החלטה צריכה להיות מאוזנת ומבוססת על נימוקים ענייניים.


כמו כן, במקרים בהם החלטה של רשות מנהלית ניתנה בחוסר תום לב וכן במקרים בהם אין הלימה בין התשתית העובדתית שנטענה לבין ההחלטה, בית המשפט רשאי להתערב בהחלטה. כך למשל נפסק בבג"ץ 145/83 הרמתי נ' עיריית תל אביב:


"אם רשות רישוי אינה נותנת משקל ראוי לכלל הגורמים הרלוואנטיים השונים, או שהתחשבה בעובדה ונתנה משקל לנתונים, שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות המתקיימת למעשה, כי אז אפשר שבית-משפט זה יתערב בהחלטה, על שום שהיא חורגת ממיתחם הסבירות... מגדר האופציות הסבירות, ששיקול הדעת המינהלי יכול היה ליצור במקרה הספציפי שנדון לפניו".


כמו כן, החלטה של רשות מנהלית צריכה להיות תואמת למדיניות ועליה להפעיל שיקול דעת תוך התחשבות בנזק שעשוי להיגרם בהינתן החלטה שאינה סבירה. לעניין זה, בג"ץ 2709/91 חפציבה חברה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל:


"כשמסורה לרשות ציבורית הסמכות להחליט כיצד לפעול בעניין פלוני, חובה עליה לשקול במסגרת הסמכות המוקנית לה, את כל העובדות והשיקולים הנוגעים לעניין ולאורם של אלה לקבוע את עמדתה. כשדרושה החלטה על-פי עובדותיו ונסיבותיו של המקרה, ולנסיבות אלה עלולה להיות השפעה על ההחלטה, קביעת "מדיניות", לפיה תפעל הרשות בדרך פלונית, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, כמוה כהחלטה שלא להפעיל את שיקול הדעת וכהחלטה תוך התעלמות מעובדות החשובות לעניין, והיא עלולה להיפסל".


יתרה מזאת, ככל שרשות מנהלית סבורה שאין הצדקה להיעתר לבקשה, עליה להתייחס לגופם של הדברים ולציין נימוקים מוכחים להחלטתה כך שיוסר החשש שמדובר בהחלטה שרירותית.


כמו כן, במקרים בהם ניתנת זכאות לתקופה קצובה שלאחריה ניתנת החלטה שלא להאריך את הזכאות לתג נכה, חלה על היחידה למוגבלות בניידות חובה לנמק את קביעתה באופן רחב יותר ולא לקוני. על הרשות המנהלית חלה חובה מוגברת לנמק את החלטתה תוך הצגת טעמים כבדי משקל שלא להיעתר לבקשה. לעניין זה, בג"ץ 799/80 שללם נ' משרד הפנים:


"החשוב שבהם הוא לעניין קשת השיקולים, אשר חייבים להדריך את הרשות המינהלית, שעה שהיא באה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, או שעה שהיא מבקשת לבטל רישיון קיים. נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמאלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה".


הצעת חוק חדשה המתייחסת לעניין הפגמים בהחלטות של היחידה למוגבלות בניידות


בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, עדות נוספת לפגם בתהליך קבלת ההחלטות של היחידה הינה הצעת חוק חניה לנכים (תיקון - החלטה בבקשה לתג נכה), התשפ"ג-2023, פ/2934/25 שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת, לפיה קיימים פגמים מהותיים בהליך בירור הזכאות למתן תג נכה. כך צוין בדברי ההסבר להצעת החוק:


"בחוק אין מענה לנכה המבקש לערער על החלטה של רשות הרישוי, שלא בדרך של פנייה לערכאה שיפוטית אשר תבחן את ההחלטה המנהלית וסבירותה. בנוסף, אין לקבל מצב לפיו החלטת רשות הרישוי לדחות את בקשתו של נכה לתג חניה היא לקונית, ללא נימוקים, ולא מעניקה אפשרות מעשית לנכה להבין האם ההחלטה אמנם נכונה וסבירה.


בדומה להחלטות אחרות המתקבלות בידי משרדי ממשלה או רשויות ממשלתיות, ראוי כי תוקם ערכאת ערעור פנימית אשר תבדוק את החלטות רשות הרישוי לעניין בקשות לתג נכה, כאשר הנכה מבקש לערור על ההחלטה בעניינו.


לפיכך, מוצע לקבוע כי החלטה בדבר בקשה לתג חניה לנכה תהיה מנומקת ובכתב, תינתן בתוך 30 ימים מיום הגשת הבקשה ותישלח למבקש. עוד מוצע לקבוע כי שר התחבורה והבטיחות בדרכים יקים ערכאת ערעור (ועדת ערר) בת 5 חברים, אשר תיתן מענה למי שרואה עצמו נפגע מהחלטת רשות הרישוי לעניין תג חניה לנכה".


הצעת החוק הנ"ל מהווה נדבך נוסף אודות הליקויים הקיימים בהתנהלות היחידה למוגבלות בניידות ובאופן שבו ניתנות החלטות בעניין תג נכה.


בנסיבות העניין, כאשר החלטת היחידה למוגבלות בניידות אינה כוללת התייחסות מקיפה ועניינית לשיקולים בגינם הוחלט לדחות את הבקשה, קל וחומר במקרים בהם ניתנה החלטה שלא להאריך את הזכאות לתג נכה, קיימת אפשרות להגיש עתירה מנהלית, הואיל ונפל פגם בהליך קבלת ההחלטה של היחידה למוגבלות בניידות.