ביום 19.7.17 חלה מהפכה של ממש, בכל הקשור לנושא מזונות ילדים קטינים בגילאי 6-15 וניתן פסק דין, בהרכב של 7 שופטי בית המשפט העליון, במסגרת בע"מ 919/15 ו-1799/15 (להלן: "הלכת 919").

 

עד להלכת 919, המצב היה, כי מזונות קטינים בגילאי 6-15, נפסקים בהתאם לדין האישי, אשר קבע כי האב הוא זה אשר חייב במלוא צרכיהם ההכרחיים של קטינים בגילאים הללו וכי רק מגיל 15 ומעלה, חייבים הורים במזונות ילדיהם מ"דין צדקה" בלבד, בהתאם להכנסותיהם.

 

אולם, הלכת 919 קובעת כי כבר מגיל 6, חייבים שני הורים יחד, בצרכים ההכרחיים של ילדיהם הקטינים, בהתאם ליחס הכנסות. אמנם, פסק הדין המדובר, עסק במקרה בו מתקיימת משמורת משותפת, זמני שהות שווים אצל ההורים והכנסות דומות, ועל כן נקבע כי במקרה כזה - לא ישולמו כלל מזונות.

 

אולם ההלכה חלה גם על מקרים שאין משמורת משותפת מאחר ונקבע באופן כללי כי:

 

בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

 

אם כן, את פסק הדין ניתן ליישם לאו דווקא בהתקיים משמורת משותפת, אלא יש לחשב המזונות בהתאם לעקרונות שנקבעו גם כשלא מתקיימת משמורת משותפת וזמני שהות שווים.

 

פסק הדין קבע מספר עקרונות אותם יש ליישם בכל מקרה של פסיקת מזונות קטינים


בין היתר, קבע פסק הדין כ בהוצאות הקיום השוטפות של הילדים, יישא כל הורה בעת שהילדים נמצאים עמו וכי כל הורה יישא בפועל בהוצאות המדור והחזקת המדור, מבלי שהורה יצטרך לשלם עבור הוצאות מדור בבית האחר. כמו כן, כלל המקורות, משמע, יש להתחשב אף בהכנסות משכר דירה מקצבת הילדים ועוד.

 

בהתאם להלכת 919, חישוב המזונות אמור להתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון, יש לחשב את יחס ההכנסות בין הורים ובשלב השני לחשב את יחס זמני השהות אצל כל הורה, כאשר בזמני השהות כל הורה בעצם משלם ישירות לקטין את הוצאות תלויות השהות, לרבות הוצאות החזקת הבית השוטפות, אוכל וכדומה.

 

כך למשל, במקרה שהאב משתכר 10,000 שקלים נטו לחודש והאם משתכרת 7,000 שקלים נטו לחודש וזמני השהות נקבעו כך שהקטין שוהה אצל האב 6 לילות מתוך 14 ימים. הרי שיחס ההכנסות הוא 59%- לאב, 41% לאם ואילו יחס זמני השהות (כאשר נלקחים בחשבון מחצית החופשות והחגים), הוא 45% לאב ו-55% לאם.

 

במקרה כזה, אם ניקח צרכים הכרחיים רגילים של קטין, העומדים, בהתאם לידיעה השיפוטית של בתי המשפט, על סך 1,400 שקלים (לא כולל מדור), הרי שהתחשיב יהיה כדלקמן:

 

בהתאם ליחס ההכנסות, על האב לשאת ב-59% מ-1,400 שקלים, דהיינו, עליו לשאת בסך של 826 שקלים.


אולם, 45% מהזמן, האב נושא בצרכי הקטין באופן ישיר, כשהוא נמצא אצלו, דהיינו האב נושא באופן ישיר ב- 45% מתוך 1,400 שקלים=630 שקלים. ואם כך, על האב להוסיף לאם 826-630=196 שקלים בלבד.

 

כמובן שאם מקזזים אף מחצית מקצבת הילדים, הסכום נהיה לחלוטין זניח. במידה ובית המשפט מוצא לנכון להוסיף לצרכי הקטין אף חלק מהוצאות המדור, התחשיב ייערך בהתאם לצרכי הקטין שייקבעו בפועל על ידי בית המשפט, אולם זו הדרך הנכונה לחישוב. כמובן שבהוצאות החריגות והמיוחדות אמורים הצדדים לשאת בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם.

 

אמנם לא כל שופטי בתי המשפט לענייני משפחה עורכים את החישוב בדרך זו וחלקם אינם מתחשבים בהוצאות אשר מוציא האב בפועל כשהקטין שוהה עמו, אולם לדעת מחבר המאמר, זו הדרך הנכונה לחישוב, על פי הלכת 919.

 

כמו כן, לדעת מחבר המאמר, יש אף להתחשב בנקודות הזיכוי במס הכנסה, להן זכאית האם, כחד הורית.

 

אין ספק כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולראות כי טובת הקטין אינה נפגעת אצל מי מההורים, בשל התחשיב האמור.

 

נושא נוסף שטרם נבחן הוא, האם הלכת 919 מהווה שינוי נסיבות מספק, לצורך פתיחת הסכמים ישנים שנחתמו בעבר. דעתו של מחבר המאמר הוא כי אכן ההלכה החדשה מהווה שינוי נסיבות מהותי לצורך שינוי הנסיבות, אולם על כך ייכתב במאמר נפרד.

 

המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה יעוץ או חוות דעת משפטית.