למבקש לעצור אדם נדרשים ארבעה תנאים למעצר:

  • ראיות לכאורה, קרי, מצב בו על פניו נראה שיש ראשית ראיה (קצה חוט).
  • דרישת קיום לעילת מעצר, קרי, עילות חלופיות: עילת השיבוש ועילת המסוכנות.
  • עבירה מורכבת, עבירה המופיעה בחוק כגון: רצח, אלימות במשפחה, אספקת סמים וכו'.
  • הפרת תנאי שחרור.

כבוד בית המשפט, בטרם ההחלטה לעצור חשוד, יבדוק אפשרות לחלופת מעצר, וזאת, בתנאים המתאימים, כמו למשל: הנאשם יבקש ויקבל תסקיר מעצר הכולל את מכלול נסיבותיו האישיות.

 

יש לזכור כי בשלב זה המעצר אינו מהווה עונש לחשוד מכל סוג שהוא. תסקיר המעצר לא יוכל לשמש את בית המשפט לצורכי ענישה בהמשך משום שהתסקיר מכיל פרטים האסורים לידיעה על בית המשפט בשלב שטרם הוכחה אשמתו של החשוד. לרבות, תיקים אחרים פתוחים של החשוד, אמירות הנאשם שעל השופט היושב בדין ומכריע בתיק, שאגב, הוא זה הקובע את העונש אסור לראות.

 

מובהר כי התסקיר הנו בבחינת "המלצה" לבית המשפט, שאינו מחויב לאמץ אותה. דהיינו, יכול שהתסקיר ממליץ לשחרר ואילו השופט רשאי לנהוג להפך ולהורות על המעצר. יחד עם זאת, אם החליט בית המשפט לשחרר, רשאי השופט להטיל על הנאשם תנאי שחרור בנוסף לערובה. להליך זה אין כלל קשר לדיון בכתב האישום. משכך, יכול להיווצר מצב בו נאשם נעצר עד תום ההליכים ובסופו של יום יצא זכאי ו/או להיפך.

 

מינוי סנגור לנאשם

 

החוק קבע כי חייב להיות ממונה סנגור לנאשם, אלא אם הנאשם הודיע שאינו מעוניין כלל בייצוג סנגור ומבקש לייצג את עצמו (מותר על פי החוק). במקרה של חובת ייצוג, יפציר השופט בנאשם לקבל סנגור מכיוון שבית המשפט מודע לרמת הסיכון העומדת לפתחו של הנאשם. כבר נקבע בפסיקה כי על השופט "לשמור על הנאשם מפני עצמו", קרי, הנאשם לא תמיד מודע לסכנה. משכך, גם כשמתנגד הנאשם, רצוי למנות לו סנגור גם בניגוד לרצונו, וזאת גם באם הנאשם יסרב לשתף פעולה עם הסנגור הממונה.

 

מינוי סנגור לנאשם קטין

 

בכל מקרה שבו מוגשת בקשת מעצר לפי חוק הנוער, חייב בית המשפט למנות סנגור לקטין הנאשם. במקרה שכזה, אין לבית המשפט כל שיקול דעת. אין כל שוני בין תקופות המעצר בין בגיר לקטין.

 

קטין שגילו מתחת ל 12 שנים לא ייעצר עקב העובדה שאינו נושא באחריות פלילית. באירוע שכזה יזקק בית המשפט למנות קצין חקירות לקטינים. קטין מעל גיל 12 הנו בעל אחריות פלילית, ומשכך, ניתן לעצרו כחשוד לצורכי חקירה. ברם, קטין שגילו מתחת לגיל 14 שנים, לא ניתן לעצרו אותו עד תום ההליכים, ברם, ניתן לשחררו בתנאים ובערבות.

 

צו מעצר עד תום ההליכים יעמוד בתוקף עד לפסק הדין, אלא אם קבע בית המשפט אחרת לאחר שפנה המבקש לבית המשפט העליון וקבל את "ברכתו" לבקשתו. משכך, יכול להיווצר מצב בו קיים מעצר עד תום ההליכים ויחד עם זאת להורות למשל שלאחר תום עדותם של כל עדי התביעה, יוכל הנאשם לבקש חלופת מעצר במקרה שעילת המעצר עד תום ההליכים הנה החשש משיבוש.

 

הדיון במעצר עד תום ההליכים חייב להיעשות בנוכחות הנאשם. בנוסף, יהיה פומבי לציבור, למעט, מעט במקרים בהם יהיה על פי הדין הדיון בדלתיים סגורות.

 

נאשם שנעצר עד תום ההליכים, הדיון במשפטו אמור להתנהל מהר יחסית. קרי, בתוך 30 ימים מיום הגשת כתב האישום, לא הוגש כתב האישום – ישוחרר החשוד. לאמור קיימים סייגים כמו למשל שסנגור הנאשם מבקש דחיית תחילת המשפט לצורך השגת ראיות, לימוד החומר הרב שקיבל ו/או מכל סיבה אחרת. סייג נוסף הנו זכותו של בית המשפט העליון להאריך לפי שיקול דעתו את משך הזמן שהנאשם עצור מבלי שמשפטו יתחיל בתקופות חוזרות של עד 90 ימים בכל פעם.

 

יצוין כי מועד תחילת המשפט הנו הקראת כתב האישום. קיימת גם פסיקה הקובעת כי מועד תחילת המשפט הוא כל אקט משפטי בנושא הנאשם והתיק הקשור אליו.

 

משך המשפט לבגיר ו/או קטין

 

המשפט של נאשם עצור חייב להסתיים בתוך תשעה חודשים. היה ואינו מסתיים במועד זה – ישוחרר הנאשם. יחד עם זאת, למשל ב"מגה תיק" רשאי בית המשפט העליון להאריך את מעצר הנאשם העצור מעבר לזמן המותר בתקופות חוזרות של 90 יום ללא מגבלה בכמות הימים. חוק הנוער קובע תקופות חוזרות של 45 ימים להארכה במקרה של נאשם קטין.


עודכן ב: 12/09/2013