פעמים רבות אני נתקל במסגרת עבודתי בשאלות לגבי הילדים של, או הנכדים של. הכוונה כמובן לצאצאים של דיירים מוגנים. אמנם ממדי התופעה קטנים משמעותית מבעבר, אולם עדיין מופיעים בתכיפות. ייתכן שהטעם לכך הוא יוקר הדיור בישראל אשר "דוחף" אנשים לחפש פתרונות דיור מוזלים, ומה יותר זול מאשר דיירות מוגנת?


במקרים רבים מדובר בדירות באזורי ביקוש אשר אי שם בעבר הרחוק ההורה או הסב רכשו דיירות מוגנת בדמי מפתח או בדרך אחרת, והנה לאחר לכתם מהעולם מבקשים אותם צאצאים ליהנות מדמי השכירות המוגנת, דמי שכירות הנמוכים במקרים רבים עשרות אחוזים מהשכירות הריאלית באזור.


לאחרונה ייצגתי בעלי בית בשני תיקים אשר דנו בדור ההמשך. במקרה אחד שהיה בעכו טען נכד שהוא נכנס בנעליו של סבו שהיה דייר מוגן ואשר הלך לעולמו. במקרה שני האמא שהייתה הדיירת המוגנת המקורית, תבדל"א, חיה ונושמת, אולם עזבה את הדירה לפני שנים וילדיה הבגירים נותרו לגור בדירה וטענו כי הם דיירים מוגנים.


הסב, הנכד והדירה הנוספת


המקרה של עכו הסתיים בפשרה אולם רצוי להפנות לנקודות חשובות במקרים שכאלו. חוק הגנת הדייר מאפשר לצאצא להיכנס בנעלי דייר מוגן וזאת בשני תנאים מצטברים. הראשון כי הוא חי שישה חודשים עם הדייר המוגן טרם פטירתו, והשני כי לצאצא אין זכות בדירה אחרת.

חשוב לציין כי החוק לא מחייב כי דירה נוספת תהיה דירה שרשומה בטאבו. גם זכות מגורים אצל הורים נמצאה לא פעם כמספיקה כדי לבטל את הזכות בירושה בדיירות המוגנת.


במקרה זה גילינו באמצעות חוקר שאשתו של הנכד רכשה דירה והם גרים בה שנים רבות, ומגדלים בה בשמחה ובאושר את שני ילדיהם.

הדירה נרכשה כאשר הם כבר נשואים והקשר הזוגי ביניהם החל כאשר הסבא עוד בחיים. ככל הנראה בשל ייעוץ משפטי שקיבלו וכדי להכין את הקרקע לתיק, הזכויות נרשמו רק על שם האישה והנכד אף הוחתם על תצהיר שאין לו זכויות בדירה הנרכשת.


לדעתי אם התיק היה עומד במבחן משפטי, מאחר שכאמור התיק הסתיים בפשרה, היה נקבע כי גם אם אכן אותו תצהיר "היעדר זכויות" בדירה הנרכשת הוא אמיתי, עדיין מבחינת חוק הגנת הדייר לנכד זכויות בדירה נוספת. הרי אין מחלוקת כי במשך שנים אשתו לא גירשה אותו מהדירה והם חיים שם ומגדלים את ילדיהם, כלומר בפועל במועד פטירת הסב הייתה לנכד דירה נוספת.


המגמה בפסיקה היא לצמצם את תופעת הדיירות המוגנת, בפרט כאשר אין רציונל סוציאלי להגן כאן. לא מדובר בדייר חסר כל אשר משווע לקורת גג.


שיפור דיור, נטישה ודירת רווקים


בחיפה המקרה כבר הלך עד הסוף, כאשר הסוף מבחינת בעלי הבית היה מתוק. הדירה עם מרפסת גג נאה הושכרה בשכירות מוגנת לפני עשרות שנים לבני זוג. בעת חתימת החוזה עמם ילדיהם היו בני שנתיים וארבע. הילדים כמובן לא חתמו על החוזה אלא רק הוזכרו באחד הסעיפים כי מטרת השכירות היא מגורים של בני הזוג וילדיהם. השנים עברו, בן הזוג עזב בשל גירושין, הילדים גדלו ולפני כעשור האם החליטה לשפר דיור.


האם רכשה דירה בבית דירות מפואר באזור אחר בחיפה, והילדים נותרו לגור בדירה לבדם. הודיעו או לא הודיעו לבעלי הבית, אבל נותרו ליהנות מהחיים הטובים בדירה ששוכרים רגילים היו משלמים בעבורה 3,200 שקלים לחודש ואילו הם שילמו כ-300 שקלים לחודש.


הוגשה תביעת פינוי וכן תביעה לתשלום דמי שכירות ריאליים. הילדים טענו כי גם אם האמא עזבה או נטשה, הרי הם דיירים מוגנים "מקוריים" וזאת כי הם אוזכרו בחוזה השכירות. בית משפט דחה טענה זו כלא סבירה, לא הגיונית ובוודאי לא הוכחה על ידי הילדים. בית המשפט קיבל טענותינו כי לא סביר שילדים שהיו בני שנתיים וארבע ייחשבו דיירים מוגים.


זכותם למגורים עם האם לא מוטלת בספק, אבל כאשר האם עזבה פקעו זכויות הדיירות המוגנת ועמן הזכות שלהם ליהנות מדירת הרווקים המפנקת.


הגיע הזמן לשנות את החוק בנושא ירושת דיירות מוגנת


אם הייתי מחוקק הייתי משנה בצורה דרמטית את נושא ה"ירושה" של דיירות מוגנת. יש היגיון להגן על צאצאים קטינים במקרה שהדייר המוגן נפטר ואין להם מקום מגורים, אבל הגנה על ילדים או נכדים בגירים חסרת כל היגיון ופוגעת בצורה אנושה בזכות היסוד הקניינית של בעלי הבית.


"ירושה" זו גם פותחת פתח להתדיינויות משפטיות מורכבות ויקרות, מעכבת קבלת חזקה בדירה, מסבה נזק רב לבעלי הבית וגם מציבה בחוסר ודאות את אותם צאצאים. ראה את הכנת הקרקע שביצעו בעכו, או את המקרה בחיפה שבו במקום שהילדים יפתחו בפרק חדש בחייהם שלא על חשבון בעלי הדירה הם "נתקעו" במקום.


אבל איני מחוקק אלא רק מייצג, ואף על פי שאין מקרה אחד זהה למשנהו עדיין מומלץ ללמוד את שני המקרים. כבעל בית הקפד לעקוב על המתרחש בדירתך ומי באמת חי בה, ודע כי פטירה או נטישה אינה תמיד סוף פסוק.


מאת עו"ד ונוטריון איתי הפלר