המשפט הבינלאומי

המשפט הבינלאומי החל את דרכן באמצע המאה ה-18 כאשר נחתמה האמנה הראשונה ב-1864, היא אמנת ז'נבה שבשוויץ, בעקבות התנהלות המדינות בזמן מלחמה. האמנה היא בעצם הסכם, סדרת חוקים בעלת צדדים רבים (מדינות) הבוחרים להתחייב לה ולהתנהג בהתאם לחוקים הקבועים בה כמו מסגרת לפתרון סכסוכים בן מדינות.

ראשי המדינות הבינו שיש להגיע להסכמה על סדרת חוקים אשר תחול על המדינות ותיצור בסיס חוקי משותף לגבי דרך התנהלות צבאות בעת מלחמה. באמנת ז'נבה הראשונה נקבע דרך הטיפול בפצועים בשדה הקרב והוקם הצלב האדום.

זו היא תחילת דרכו של המשפט הבינלאומי ובעקבות האמנה הראשונה נחתמו במשך השנים שלושה אמנות נוספות, כל ארבעה יחדיו נקראות אמנת ז'נבה. האמנה השנייה החילה את כללי האמנה הראשונה על לוחמה ימית (1906). האמנה השלישית עסקה בטיפול בשבויי מלחמה (1929) והאחרונה בטיפול באזרחים בעת מלחמה (1949).

הסכמים בינלאומיים נערכו באמצעות חבר העמים, אשר בתקופת מלחמת העולם השנייה היה כבר בסוף דרכו וארה"ב לא הייתה חלק ממנו. אך בעקבות מלחמת העולם השנייה, פרסם נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט את "הצהרת האומות המאוחדות" בשנת 1942. האומות המאוחדות הינו הגוף שתפקידו להחליף את חבר הלאומים והוקם בשנת 1945.

נקודת ציון חשובה במשפט הבינלאומי ותולדה של מלחמת העולם השנייה היא האמנה נגד רצח עם (1945).
"Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide"

עקרונות

האו"ם מתפקד כגוף שאוכף את כללי המשפט הבינלאומי על המדינות השותפות לו, ולכאורה המשפט הבינלאומי נמצא במעמד היררכי גבוה יותר מזה של החוק המקומי. למרות זאת, המשפט הבינלאומי תלוי ברצון המדינות לציית לאמנות ולאכוף אותן, אם כי הדבר נעשה לרוב מתוך אינטרס פנימי של המדינה ולא בהכרח מההתחייבות הבינלאומית או מערכת הכללים שמעבר למשפט המקומי.

את המקור למשפט הבינלאומי ניתן לשאוב ממספר מקורות נוספים מעבר לאמנות עליהן המדינות החתומות, כגון, מנהגים, עקרונות משפט כלליים, החלטות טריבונאלים בינלאומיים ובתי משפט מקומיים, מאמרים ומחקרים.

בעבר השקפת העולם הייתה כזו שאין להתערב בעניינים פנימיים בתוך המדינות כמו זכויות אדם, דבר המוכר למשפטניים כ"תאורית כדורי הביליארד". לפיכך, האמנות עסקו בעיקר ביחסים שבין המדינות והפרות של הכללים כלפי מדינות אחרות לדוגמא, פלישה למדינה שכנה. אך המצב השתנה, יש מעקב ופיקוח על התנהלות בתוך המדינות על-אף הריבונות שלהן בעיקר בנושאי זכויות האדם.

עקרון נוסף שהשתנה עם הזמן הוא שבעבר רק מדינות היו יכולות להיות חלק מהמשפט הבינלאומי, ולתאגידים, יחידים או גופים בינלאומיים שאינם מדינות, אין כל מעמד. עם השנים מספר הגופים הלא מדיניים גדל וגם השפעתם על החיים גדלה מאוד, לדוגמא:

- United Nations Children's Fund (UNICEF)
- Human Rights Watch (HRW)
- Green Peace
- International Committee of the Red Cross
- Natural Resources Defense Council
- Amnesty International USA

סוגי האמנות

האמנות הקיימות כיום עוסקות כמעט בכל נושא אפשרי.

אמנת ז'נבה על כל ארבע חלקיה העוסקים בנושאי מלחמה, "מלחמה צודקת".

אמנה נגד רצח עם (1945).

האמנה לזכיות אדם (1966), המגדירה את הזכות של כל אדם לחופש, צדק ושלום אשר מייצגים עקרונות משפטיים כלליים אשר יש להכיר בהן באופן גורף לגבי כל אדם ובכל מדינה.

הטבע החל להופיע באמנות החל משנת 1946, כאשר מתברר הניצול והדילול של משאבי הטבע כאשר הלוויינים מגיעים למצב של סכנת הכחדה. נושא שהתחיל התעניינות ומאבק של אזרחים מכל העולם והתנגדות המונית לצייד הלווייתנים. כמו כן, הנושא הוביל את השינוי הגדול ביחסינו למשאבי הטבע, ניצולם ושימורם למען הדורות הבאים.

אמנת נוספות עוסקות בנושאי סחר, מים, איסור על גזענות, שוויון בין מגדרים, שמירה על זכיות האישה, שמירה על זכיות ילדים, שמירה על זכויות אנשים עם מוגבלויות, והרשימה עוד ארוכה.

המשפט הישראלי

המשפט הישראלי מקבל על עצמו את המשפט הבינלאומי בכל עניין שהוא משפט מנהגי כמו, החלק השלישי של אמנת ז'נבה העוסק בשבויי מלחמה. לעומת זאת, לגבי החלק הרביעי של האמנה, ישראל טוענת שהנושא אינו משפט מנהגי ולכן על מדינת ישראל לאשרר את האמנה בחקיקה פנימית, בנוסף לחתימה על אמנה.

לפיכך, לא ניתן להגיש נגדה תביעה בבית משפט בישראל בגין הפרה של האמנה. למרות האמור, מדינת ישראל בחרה להכפיף את עצמה לחלקים ההומניטריים של החלק הרביעי של האמנה.

ביתי המשפט בארץ וגם בג"צ דנו בנושא באריכות וקבעו שאין זה משנה עם הנושא הוא תולדה של משפט מנהגי או לא, וגם אם נצא מנוקדת הנחה שזהו משפט מנהגי, כפי שעשו בתי המשפט בארץ, הרי שיש לבחון כל מקרה לאור האמנה.

אם זאת נקבע, כי במידה ויש חיקוק ישראלי פנימי אשר נוגד את המשפט הבינלאומי והמשפט המנהגי, הרי שיש לתת העדפה לחוק הישראלי.
 

עודכן ב: 07/12/2014