כאשר אדם מעוניין לרכוש פוליסת ביטוח עבור רכוש המצוי בחזקתו, דרושה הערכת שווי בנוגע לרכוש אשר אמור להיות מבוטח. במקרים מסוימים, הערכת השווי תתבסס על הערכה שימסור המבוטח לחברת הביטוח. ניתן אולי לחשוב כי מבוטח שאינו תם לב עלול להעריך את רכושו בסכום הנמוך מהשווי האמיתי של הטובין, במטרה לשלם פרמיית ביטוח נמוכה. אפשרות זו נחזתה על ידי המחוקק בעת שנחקק חוק חוזה הביטוח.
יש לכם שאלה?
תכליתו של סעיף 60 לחוק, אשר כותרתו היא "ביטוח חֶסֶר" היא למנוע את אותם המקרים של הערכות ערך רכוש כוזבות. לשון הסעיף הינה כדלקמן: "היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בעת כריתת החוזה". כוונת הסעיף היא, שבמידה ואדם העריך את הטובין שהיו ברשותו בסכום הנמוך משווים באותה העת, פוליסת הביטוח תכסה את רק את שוויים המוערך של הטובין ולא את שוויים האמיתי.
תיאור המקרה
להלן פרשה במסגרתה נדון סכסוך בין מבוטח לבין חברת ביטוח בנוגע לפוליסת ביטוח רכוש אשר נרכשה מאת האחרונה. המדובר היה באדם מבוגר שרכש ביטוח לציוד אשר שכן במחסנו. נטען כי כאשר הגיע נציג מטעמה של חברת הביטוח במטרה להעריך את טובין אשר היו במחסן, המבוטח מסר לו כי שווים עמד על 5,000 שקלים, ולאחר מספר חודשים המבוטח ביקש לעדכן את השווי ל-10,000 שקלים. לאחר זמן מה אירעה פריצה למחסנו של המבוטח ורכוש מסוים נגנב מן המקום. המבוטח פנה אל חברת הביטוח בבקשה לפיצוי בסך 10,000 שקלים.
טענות הצדדים
הנתבעת, חברת הביטוח, טענה כי נערכה בדיקה על ידי שמאי מטעמה אשר נשלח למקום ומצא כי שוויו של הציוד שהיה מצוי במחסן בטרם הגניבה היה כ-20,000 שקלים, הערכתו התבססה על מחיריהם של המוצרים בחנויות בעת ההערכה. בהתאם לכך, חברת הביטוח טענה כי בוצע ביטוח חסר ולכן היה בדעתה לפצות את המבוטח בסכום של כ-4700 שקלים, אשר היווה, לטענתה, כמחצית משוויים של הטובין שנגנבו (כ-9500 שקלים, לטענת המבטחת), מאחר ונגנבה רק כמחצית מתכולת המחסן.
לשיטתה של הנתבעת, ההגיון בטענה זו היה מצוי בכך שבהנחה והמחסן כולו בוטח ביטוח חסר על סך 10,000 שקלים, הרי שערכם של הטובין שנגנבו (מחצית מתכולת המחסן) לא יכול היה להיות מעל 5,000 שקלים. מנגד, התובע טען כי הערכת שווים של הטובין שמסר בוצעה בהתאם למיטב ידיעותיו על ערכם של הכלים אשר היו מצויים במחסנו בעת עריכת הפוליסה.
דיון והכרעה – נשללה טענת ביטוח החסר
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, ומצא כי דינה של טענתה של חברת הביטוח כי בוצע ביטוח חסר להדחות. נקבע כי אמנם חברת הביטוח טענה כי הערכת השמאי שבוצעה לאחר הפריצה קבעה כי ערכה של תכולת המחסן בטרם שנפרץ הייתה כ-20,000 שקלים, והפוליסה הייתה על סך של 10,000 שקלים בלבד, אך מכך לא ניתן היה ללמוד על ביטוח חסר. הסיבה לכך, אליבא דבית המשפט, היתה כי מלשונו של סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח עולה כי ביטוח חסר מתרחש כאשר הפער בין הערכת השווי לבין השווי האמיתי מתקיים ביום כריתת החוזה ואילו במקרה דנן הערכת השווי של השמאי נעשתה לאחר הפריצה ולא במועד רכישת הפוליסה.
בנוסף, נקבע כי מחירם של הטובין בחנויות כפוף לשינויים תלויי זמן ומקום, ומשכך לא ניתן היה להניח כי מחיר הטובין היה 20,000 שקלים ביום רכישת הפוליסה, גם בהנחה (שלא הוכחה), כי בעת ביקור השמאי (לאחר הפריצה), הייתה הערכה זו מהימנה. בהתאם לכך, בית המשפט פסק כי דין התביעה להתקבל, ועל חברת הביטוח לשפות ת התובע במלוא ערך הפוליסה – 10,000 שקלים.
.jpg)
